ד"ר דוריאן פסקוביץ'

מאז ומתמיד אמרתי לעצמי שזה לא שאני שונאת ספורט, זה הספורט ששונא אותי. ואי אפשר להגיד שלא ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל תמיד הייתי זאת שרצה הכי לאט וקופצת הכי נמוך. מהשנייה שהייתי רואה כדור בסביבה הייתי יודעת שזה עניין של דקות עד שהכדור הזה ימצא את עצמו בפרצוף שלי. השנים עברו ואני כבר התרגלתי לעובדה שספורט זה לא בשבילי, אבל אז, כשהייתי בכיתה י"א, המורים החליטו שהם שובתים. זוכרים, אי שם בשנת 2007, השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מערכת החינוך בישראל, חודשיים שלמים? בכל מקרה, הייתה שביתה, והיה הרבה זמן פנוי ומבורך. ברגע שאני וחברה שלי סיימנו לראות את כ-ל הפרקים של "חברים", כולל הכל, מהעונה הראשונה ועד האחרונה, הסתכלנו אחד על השנייה והבנו שהגיע הזמן לנצל את הזמן. הצעתי שנעשה קורס גלישה, היא אהבה את הרעיון וככה מצאנו את עצמנו, 2 ירושלמיות, בחוף הילטון, לומדות לגלוש ביחד עם קבוצה של ילדים זבי חוטם. אני מאוהבת בים, והרעיון של לגלוש נראה לי ממש מגניב. ובאמת, אין כמו ההרגשה של לתפוס גל ולהרגיש שהתאחדתי עם הים לרגע. לצערי מאז יצא לי לגלוש שוב פעמים ספורות, כי משום מה אני גרה בירושלים והדבר הכי אקסטרימי שאני יכולה לעשות פה זה ללבוש גופיה בשכונה חרדית ולראות מה קורה (יריקות וקללות ביידיש, מניסיון. מסתבר שגועל נפש קודם לתורה.)

איפה הייתי? אה כן, קורס גלישה. אניווי, למורה שלנו קראו דוריאן ורק הרבה זמן אחרי הקורס, ראיתי את הסרט הדוקומנטרי "Surfwise" בערוץ 8 והבנתי על שם מי הוא קרוי - ד"ר דוריאן פסקוביץ'. הסרט המעולה הזה מגולל את סיפור החיים המרתק שלו. אותו דוקטור הרשים אותי כל כך שהחלטתי שמגיע לו פוסט בבלוג האקסלוסיבי שלי.

 ד"ר פסקוביץ', שידוע יותר בכינוי "דוק", התחיל את חייו בתור יהודי אמריקאי שחיי חיים דיי נורמטיביים. הוא נולד בטקסס, למד רפואה באוניברסיטת סטנפורד הסופר יוקרתית והיה רופא מצליח כמה שנים.

"מי שעמד בראש הוועדה שקיבלה אותי ללימודי הרפואה בסטנפורד הזמין אותי לחדר שלו, ואמר לי בפשטות שאני טיפש מכדי להיות דוקטור, ושלטובתי כדאי שאבחר במשהו אחר. וזה האיש שהמציא את מבחני ההתאמה שמקובלים בכל העולם, אז כנראה שהוא ידע מה הוא אומר. אבל החלטתי בכל זאת ללמוד שם רפואה, מה שכנראה הופך אותי לדוקטור היהודי הטיפש ביותר בכל הזמנים."

 בשנת 1956, אחרי שני נישואים כושלים, הוא החליט לעזוב הכל והגיע לישראל עם שישה גלשנים וחלום בלב: להקים בארץ ישראל נבחרת גלישה שתייצג את המדינה באליפות העולם. נבחרת לא הוקמה והחלום אמנם לא התגשם, אבל דוק שלנו כן בילה בישראל שנה שבה הוא הפיץ את בשורת הגלישה בארץ ולימד את החבר'ה של חוף טופסי לגלוש. עד שהוא הגיע, אף אחד בישראל לא גלש. דוק מספר שהשנה שבילה בישראל הייתה "התקופה היפה בחייו". מה את אומרת על זה, עדן אברג'יל היקרה? הנה הוא עם גלשן שהוא הכין במיוחד לישראלים, עם לוגו של מגן דוד:

 כשהוא חזר לארה"ב, דוק כבר לא רצה להיות רופא - הוא רצה להתמקד בגלישה, אהבת חייו. הוא התחתן בפעם השלישית, עם ג'ולייט, וכנראה שהפעם זה היה זה - השניים הביאו 9 (!) ילדים לעולם, ובמשך 25 שנה גידלו את ילדיהם כשהם נודדים בוואן ברחבי ארה"ב והוואי. דוק ואשתו האמינו שחוכמה עדיפה על ידע, והתנגדו למערכות החינוך הרשמיות. הם טענו שחוכמה אמיתית מגיעה מחוויות החיים האמיתיות וממפגש עם סוגים שונים של אנשים, ושחינוך פורמלי הוא מסוכן ומדכא. כמובן שאף אחד מתשעת הילדים שלהם לא למד בשום שלב בבית ספר. כזכור, דוק היה בוגר אוניברסיטה יוקרתית ואפילו לימד תקופה מסויימת בקולג' בקליפורניה. הם גידלו את ילדיהם על מזון טרי, בריא ולא מעובד ועל גלישה על בסיס יומיומי.

"לגלוש זה לנוע על אנרגיה טהורה של הטבע. כשאני מדוכא מטרדות היומיום יש רק דבר אחד שיכול להציל אותי, וזה לרדת לחוף עם הגלשן. גלישה היא מסתורית וקדושה, כיף ומקור לחוכמה, לכושר ולבריאות. כשאתה מתאהב בים, הוא הופך מקור לחוכמת החיים שלך. אבל כדי להצליח ללמוד ממנו צריך להיות צנוע, לקבל את העובדה שיש משהו גדול ממך ושאתה מנצל רק אחוז קטנטן ממנו."

היום תשעת ילדיהם של דוק וג'ולייט הם כבר אנשים מבוגרים עם קריירות ומשפחות משל עצמם. כמה מהם הפכו את הגלישה למקצוע, אחד מהם איש קולנוע מצליח. דוק שלנו כבר בן 90, אבל לא מראה שום סימנים של האטה - הוא מנהל בית ספר לגלישה בסן דייגו, כתב ספר שנקרא "פילוסופיה ובריאות". בשנת 2007 הוא הגיע לישראל כדי להעביר תרומת גלשנים לילדי רצועת עזה, במסגרת פרויקט שקרא לו "surfing for peace". ממשלת ישראל סירבה, אבל דוק כמו דוק לא וויתר והמשיך לנדנד במשך שלוש שנים עד שבאוגוסט 2010 הגלשנים הגיעו ליעדם בחופי עזה. הנה הוא ב2007 בתל אביב:

 וזה מה שהיה חשוב לו להגיד לעיתונות הישראלית בזמן אותו ביקור בישראל:

"הסיבה שיש לנו תשעה ילדים היא שאשתי, ג'ולייטה, אוהבת להזדיין בדיוק כמוני. אגב, אין שום ספק שהיא הגאון במשפחה שלנו. אם אני יהודי טיפש, אז היא אינדיאנית חכמה.
אומרים שהאהבה מניעה את העולם אבל אין לי ספק שהסקס מניע את האהבה. אשתי בת 76, ובכל ארבעת הלילות האחרונים לפני שטסתי לישראל עשינו סקס. בשניים מהלילות האלה היא גם גמרה."

תראו איזה חמודים:

 

 ביוני האחרון שון פן הצהיר כי הוא מתכוון להפיק ולככב בסרט עלילתי על דוק. איזה התרגשות! אני לא יכולה לחכות.