אתמול ראיתי את הסרט "סט אפ 3". אני לא מתגאה בזה, אבל לזכותי ייאמר שזה לא היה בחירה שלי בכלל. לאורך כל הסרט נקרעתי מצחוק. לא, ממש לא מדובר בקומדיה, הסרט פשוט מגוחך, טיפשי, צפוי וגרוע מכל בחינה כל כך עד שלא יכולתי שלא לצחוק עליו. אחרי שהסרט נגמר והדחקתי את העובדה שצפיתי בו, חשבתי קצת על קומדיות. לא פשוט לעשות סרט טוב, אבל עוד יותר מסובך לעשות קומדיה טובה. אין הרבה סרטים טובים שמשכיבים אותי מצחוק, אבל אין תענוג גדול יותר מאלו שכן. אז קבלו אותם, הקומדיות הטובות ביותר לדעתי הממש לא מלומדת:
אם אתם שואלים אותי, זה הסרט הכי מצחיק אי פעם. לא סתם הוא הפך להרבה יותר מסרט - בכל שנה מתרחשים בארה"ב ובלונדון פסטיבלים שלמים לכבודו, ושמעתי שיש תנועה בשם "דודאיזם" (על שם הדוד) שמונה עשרות אלפי מאמינים שחיים על פי פילוסופיית החיים של האחד והיחיד - The Dude. הרגע המצחיק ביותר בסרט, ואחד הרגעים הקולנועיים הכי מצחיקים בכלל, הוא כשהדוד מדבר על לנין ודוני ממלמל לעצמו "I'm the walrus", כי הוא חושב שמדובר על ג'ון לנון. זה רגע כל כך קטן שרוב האנשים בכלל לא שמים לב אליו, אבל אותי (ואת אחי הגדול) הוא קורע. ועוד משהו: הפסקול של הסרט מהמשובחים שבפסקולינו.
איי לאב יו, מן
עוד סרט שאהוב במיוחד עליי ועל אחי הגדול. הנושא שלו כבר מצחיק - העולם המגוחך של החוקים הלא כתובים על חברות בין גברים. פול ראד משחק כאן בצורה מושלמת תפקיד של אדם שהדרך הכי מדויקת להגדיר אותו היא המילה awkward (מישהו צריך למצוא למילה הזאת תרגום עברי!). ג'ייסון סיגל משחק כאן בצורה מושלמת תפקיד של אדם שהדרך הכי מדויקת להגדיר אותו היא המילה cool (גם למילה הזאת חסר תרגום הולם בעברית!). החיבור של שניהם יוצר סרט מצחיק לאללה שנותן לצופה את ההרגשה שהוא בכלל לא מתאמץ.
אהבה קולומביאנית
האמת? אני כבר לא זוכרת אם הסרט הזה הצחיק אותי בצפייה הראשונה. איכשהו הוא הפך לסרט פולחן שלי ושל מי שהייתה החברה הכי טובה שלי בתקופת התיכון, וראינו אותו המון המון פעמים עד לרמה ששתינו כבר זוכרות את כולו בעל פה. בכל מקרה, הקולנוע הישראלי לרוב מדכא ואלים, אז כיף שיש סרט כמו אהבה קולמביאנית שצוחק על כל המרכיבים הכל כך מוכרים של הישראליות: אשכנזיות מול מזרחיות, סטלנים, אנשי צבא, חוזרים בתשובה. אני חייבת להודות שאסי כהן לא במיטבו כאן בכלל, אבל היי - זה אסי כהן, אי אפשר להתלונן?
משתגעים על מרי
קומדיה שלמה שבנויה על העקרון הקומי של אי הבנות, אבל מדגימה איך עושים אותו נכון: הסצנה בחדר החקירות, שטד חושב שעוצרים אותו על זה שלקח טרמפיסט אבל השוטרים בעצם חושבים שתפסו רוצח סדרתי, הסצנה שמרי חושבת שהיא שמה ג'ל על השיער אבל זה בעצם השפיך של טד, וכו' וכו'. כשזה עובד, זה ממש ממש מצחיק, ובסרט הזה הכל לגמרי עובד.
Annie Hall
אין על ההומור הציני והמתוחכם של וודי אלן. הייתי שמה פה איזה ציטוט שנון מהסרט, אבל הוא מלא בכל כך הרבה כאלה שלבחור מבינהם זה כמו לבחור את מי אני יותר אוהבת, את אמא או את אבא. דיאן קיטון מצחיקה וכובשת, וגם לבושה מהמם!
מה שעובד
ועוד קומדיה של וודי אלן. מה אני אגיד לכם, אני פשוט לא אוהבת את לארי דייויד. לא אוהבת את סיינפלד, לא אוהבת את תרגיע, לא מתחברת לכל ההומור המרושע שלו. אבל אני מודה שהוא הצחיק אותי מאוד ב"מה שעובד", סרט וודי אלני טיפוסי במובן הכי טוב שיכול להיות, שפשוט כיף לצפות בו - תסריט שנון, דמויות מגניבות, והכי חשוב - סוף טוב.
יהודי טוב
הסרט השני של האחים כהן ברשימה. זאת קומדיה שחורה, מה שאומר שההומור כאן פונה יותר לשכל ולא לבטן. נמנם לא נקרעתי מצחוק, אבל זה לא אומר שזה לא סרט מצחיק - פשוט לא סוג הצחוק שגורם לצופה להיקרע מצחוק. אפשר להגדיר את זה כהומור מתוחכם. אי אפשר שלא לרחם ולצחוק בו זמנית על הדמות הראשית של המורה היהודי מוכה הגורל שקורים לו רק דברים רעים. הסצנה של הבן שלו עולה לתורה מסטול ענקית. כיף גדול לראות את הסרט הזה, שצוחק על היהדות מכל כיוון, כיהודים שמכירים את הכל מקרוב.
סופרבאד
דבר ראשון - אני מסרבת לקרוא לסרט הזה בשם העברי המפגר שנתנו לו - "חרמן על הזמן". זוכרים מה שאמרתי על "יהודי טוב", שזה הומור שפונה לשכל ולא לבטן? אז בסופרבאד זה בדיוק אותו סיפור - רק הפוך. הצחוקים כאן ממלא מתוחכמים, אפשר אפילו להגיד שהם דיי ילדותיים וטיפשיים, אבל אלוהים, כמה שזה מצחיק. אי אפשר לראות את הסרט הזה בלי להיקרע מצחוק, מ"מקלאבין" האידיוט, ממייקל סרה-הנבוך תמיד, מסת' רוגן השוטר הילדותי. כמה מפגר - ככה מצחיק.
מר דידס
לא יכולתי שלא להכניס סרט של אדם סנדלר לרשימה, שבילדותי היה השחקן האהוב עליי ועד היום אני חושבת שהוא שחקן קומי מעולה. בסרט הזה הוא עם החבר'ה הרגילים והקורעים שלו - ג'ון טורטורו (שמשחק גם בביב לבובסקי), סטיב בושמי (שהתקדם לאללה מאז ימיו כסייד קיק המכוער של אדם סנדלר), וגם ווינונה ריידר פה עדיין בחורה צעירה, יפה ומתוקה.
צעצוע של סיפור 3
אני לא אגזים אם אני אגיד שמדובר באחד הסרטים שהכי נהניתי לראות. הוא מרגש, הוא מצחיק, הוא כיפי. הדמות של הליצן קורעת. באז שנות אור הספרדי קורע. מסרט שמיועד בראש ובראשונה לילדים אפשר לצפות להומור ילדותי - אבל רוב הסרט יצחיק מאוד דווקא אנשים מבוגרים שמבינים את הבדיחות המתוחכמות. אמנם בסצנה מסוימת בסרט מיררתי בבכי, אבל אני עדיין מגדירה אותו כקומדיה מבחינתי.
ביג לבובסקי
אם אתם שואלים אותי, זה הסרט הכי מצחיק אי פעם. לא סתם הוא הפך להרבה יותר מסרט - בכל שנה מתרחשים בארה"ב ובלונדון פסטיבלים שלמים לכבודו, ושמעתי שיש תנועה בשם "דודאיזם" (על שם הדוד) שמונה עשרות אלפי מאמינים שחיים על פי פילוסופיית החיים של האחד והיחיד - The Dude. הרגע המצחיק ביותר בסרט, ואחד הרגעים הקולנועיים הכי מצחיקים בכלל, הוא כשהדוד מדבר על לנין ודוני ממלמל לעצמו "I'm the walrus", כי הוא חושב שמדובר על ג'ון לנון. זה רגע כל כך קטן שרוב האנשים בכלל לא שמים לב אליו, אבל אותי (ואת אחי הגדול) הוא קורע. ועוד משהו: הפסקול של הסרט מהמשובחים שבפסקולינו.
איי לאב יו, מן
עוד סרט שאהוב במיוחד עליי ועל אחי הגדול. הנושא שלו כבר מצחיק - העולם המגוחך של החוקים הלא כתובים על חברות בין גברים. פול ראד משחק כאן בצורה מושלמת תפקיד של אדם שהדרך הכי מדויקת להגדיר אותו היא המילה awkward (מישהו צריך למצוא למילה הזאת תרגום עברי!). ג'ייסון סיגל משחק כאן בצורה מושלמת תפקיד של אדם שהדרך הכי מדויקת להגדיר אותו היא המילה cool (גם למילה הזאת חסר תרגום הולם בעברית!). החיבור של שניהם יוצר סרט מצחיק לאללה שנותן לצופה את ההרגשה שהוא בכלל לא מתאמץ.
אהבה קולומביאנית
האמת? אני כבר לא זוכרת אם הסרט הזה הצחיק אותי בצפייה הראשונה. איכשהו הוא הפך לסרט פולחן שלי ושל מי שהייתה החברה הכי טובה שלי בתקופת התיכון, וראינו אותו המון המון פעמים עד לרמה ששתינו כבר זוכרות את כולו בעל פה. בכל מקרה, הקולנוע הישראלי לרוב מדכא ואלים, אז כיף שיש סרט כמו אהבה קולמביאנית שצוחק על כל המרכיבים הכל כך מוכרים של הישראליות: אשכנזיות מול מזרחיות, סטלנים, אנשי צבא, חוזרים בתשובה. אני חייבת להודות שאסי כהן לא במיטבו כאן בכלל, אבל היי - זה אסי כהן, אי אפשר להתלונן?
משתגעים על מרי
קומדיה שלמה שבנויה על העקרון הקומי של אי הבנות, אבל מדגימה איך עושים אותו נכון: הסצנה בחדר החקירות, שטד חושב שעוצרים אותו על זה שלקח טרמפיסט אבל השוטרים בעצם חושבים שתפסו רוצח סדרתי, הסצנה שמרי חושבת שהיא שמה ג'ל על השיער אבל זה בעצם השפיך של טד, וכו' וכו'. כשזה עובד, זה ממש ממש מצחיק, ובסרט הזה הכל לגמרי עובד.
Annie Hall
אין על ההומור הציני והמתוחכם של וודי אלן. הייתי שמה פה איזה ציטוט שנון מהסרט, אבל הוא מלא בכל כך הרבה כאלה שלבחור מבינהם זה כמו לבחור את מי אני יותר אוהבת, את אמא או את אבא. דיאן קיטון מצחיקה וכובשת, וגם לבושה מהמם!
מה שעובד
ועוד קומדיה של וודי אלן. מה אני אגיד לכם, אני פשוט לא אוהבת את לארי דייויד. לא אוהבת את סיינפלד, לא אוהבת את תרגיע, לא מתחברת לכל ההומור המרושע שלו. אבל אני מודה שהוא הצחיק אותי מאוד ב"מה שעובד", סרט וודי אלני טיפוסי במובן הכי טוב שיכול להיות, שפשוט כיף לצפות בו - תסריט שנון, דמויות מגניבות, והכי חשוב - סוף טוב.
יהודי טוב
הסרט השני של האחים כהן ברשימה. זאת קומדיה שחורה, מה שאומר שההומור כאן פונה יותר לשכל ולא לבטן. נמנם לא נקרעתי מצחוק, אבל זה לא אומר שזה לא סרט מצחיק - פשוט לא סוג הצחוק שגורם לצופה להיקרע מצחוק. אפשר להגדיר את זה כהומור מתוחכם. אי אפשר שלא לרחם ולצחוק בו זמנית על הדמות הראשית של המורה היהודי מוכה הגורל שקורים לו רק דברים רעים. הסצנה של הבן שלו עולה לתורה מסטול ענקית. כיף גדול לראות את הסרט הזה, שצוחק על היהדות מכל כיוון, כיהודים שמכירים את הכל מקרוב.
סופרבאד
דבר ראשון - אני מסרבת לקרוא לסרט הזה בשם העברי המפגר שנתנו לו - "חרמן על הזמן". זוכרים מה שאמרתי על "יהודי טוב", שזה הומור שפונה לשכל ולא לבטן? אז בסופרבאד זה בדיוק אותו סיפור - רק הפוך. הצחוקים כאן ממלא מתוחכמים, אפשר אפילו להגיד שהם דיי ילדותיים וטיפשיים, אבל אלוהים, כמה שזה מצחיק. אי אפשר לראות את הסרט הזה בלי להיקרע מצחוק, מ"מקלאבין" האידיוט, ממייקל סרה-הנבוך תמיד, מסת' רוגן השוטר הילדותי. כמה מפגר - ככה מצחיק.
מר דידס
לא יכולתי שלא להכניס סרט של אדם סנדלר לרשימה, שבילדותי היה השחקן האהוב עליי ועד היום אני חושבת שהוא שחקן קומי מעולה. בסרט הזה הוא עם החבר'ה הרגילים והקורעים שלו - ג'ון טורטורו (שמשחק גם בביב לבובסקי), סטיב בושמי (שהתקדם לאללה מאז ימיו כסייד קיק המכוער של אדם סנדלר), וגם ווינונה ריידר פה עדיין בחורה צעירה, יפה ומתוקה.
צעצוע של סיפור 3
אני לא אגזים אם אני אגיד שמדובר באחד הסרטים שהכי נהניתי לראות. הוא מרגש, הוא מצחיק, הוא כיפי. הדמות של הליצן קורעת. באז שנות אור הספרדי קורע. מסרט שמיועד בראש ובראשונה לילדים אפשר לצפות להומור ילדותי - אבל רוב הסרט יצחיק מאוד דווקא אנשים מבוגרים שמבינים את הבדיחות המתוחכמות. אמנם בסצנה מסוימת בסרט מיררתי בבכי, אבל אני עדיין מגדירה אותו כקומדיה מבחינתי.
