שירים לפי מצב רוח

בלי מילים מיותרות - שיר מושלם לכל מצברוח:

לב שבור:

בדידות:

דכאון:

התמסטלות:



חרמנות:



התאהבות:



פעילות גופנית:



התבטלות כיפית:





מדיטציה:



אופטימיות:

Ten Decisions Shape Your Life

לאן לטייל?

מה ללמוד?

איפה לגור?

עם מי להתחתן?

איך להתכייף?

במה להאמין?

מה לקרוא?

מה ללבוש?

איך לנסוע?

עם מי להתחבר?

ֿמה לשמוע?

מחשבות בעקבות הפיגוע בירושלים

חזרתי הביתה מהעבודה, אכלתי ארוחת צהריים ואז התחילו הטלפונים - "את בסדר?". היה פיגוע ליד התחנה המרכזית בירושלים.
לקבל את הטלפונים האלה, להדליק את הטלוויזיה ולראות מבזק חדשות בסגנון הישן והמוכר, עם האמבולנסים, מספרי החירום והכל - זה היה חתיכת פלשבק אחורה לימי הפיגועים הנוראים.
תוך שניות הפייסבוק החיל להתמלא בתגובות לפיגוע, הנה מדגם לגל הסטטוסים שהציף את עמוד הבית שלי בפייסבוק:

שהפצועים יחלימו בעזרת השם,מוות לערבים!!! שונאים אותכם אתם לא שייכים לפה ולא למדינה הזאת היא שלנו הבנתם שלנו!!יא חבורה של בהמות חסרי מוסר חזירים מסריחים מכוערים מסריחים זבל אתם כלום במדינה הזאת תעופו כבר יאללה בקיצור תנו גז מיפה כולכם!!

כוס אמא של כל הערבים האלה, לא נמאס?! צריך להעמיד אותם בשורות

לשלוח 5 מטוסי קרב עכשיו לרסס את כל עזה.
חבל שזה לא כזה פשוט...

אני יכולה להבין מאיפה השנאה באה, ואני מזועזעת מהפיגוע ומפגיעה בחפים מפשע בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל אני פשוט חושבת - מה "להיכנס בהם" יתן לנו? נהרוג עוד חפים מפשע, כי ככה קורה בדברים האלה, ורק נגביר את השנאה שתוביל לעוד קסאמים ועוד פיגועים ועוד אלימות וכן הלאה.
נראה לי שרעיון הפתרון בכוח כבר נוסה מספיק במדינה שלנו וככל הנראה הוא לא לגמרי עובד בשבילנו. עובדה.
הערבים פה. הם היו פה והם יהיו פה - בעזה, בירושלים, בצפת, בחברון ובכל מקום. אפשר (למרות שלא רצוי) לשנוא ואתם ולאחל למותם - אבל אם אנחנו רוצים באמת לחיות בביטחון, בלי לפחד לעלות לאוטובוסים, בלי לשלוח את כל הילדים לצבא, בלי לסבול מדהלגיטימציה בעיניי העולם על כל ההשלכות שלה, אין לנו ממש ברירה אלא פתרון מדיני סופי ואמיתי. הפתרון הצבאי מעולם לא עבד ולא יעבוד כי אלימות לא פותרים באלימות - אלפי שנות היסטוריה וליטרים של דם שנשפכו סתם לא לימדו את האנושות כלום?!

אבל אין לי כוח בכלל לחשוב על זה יותר, כי אני יודעת שבעיניי רוב האנשים פה אני יפת נפש מנותקת מהמציאות בוגדת עוכרת ישראל מזדיינת עם ערבים. לפעמים, נגיד עכשיו, בא לי ממש לעוף מהמדינה הזאת.
 

Being happy is an art

Being happy is an art

And I'm not so talented

The only thing I know

Is to write songs on why I'm sad

I fake it through the night

Thanks to my green friend

I know the world is good

But mine is only bad

Lost in the city I hate

Like a thorn stuck in my hand

I wish to run away

To the wonders of the world

The people that stand by me

They fade away in the end

I'm smiling when I work

I'm good at play pretend

When I'm dancing at a party

A piano's playing in my head

I want to go to sleep

And wake up in the outside land

They say Apartheid-We say FIGHT BACK

תמונות שצילמתי היום בהפגנה בשייח ג'ראח :

למה אני שונאת את פורים?

1. אין לי מושג מי ההוגה והמתכנן של החג הזה (אלוהים?), שקבע את המועד שלו ומנהגיו, אבל דיי ברור שהוא לא עבד בתיאום המתבקש עם השירות המטאורולוגי. כי תחפושות וגשם זה כמו ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי, שני דברים יפים ונחמדים כשלעצמם אבל כולנו ראינו את התוצאה כשהם כיכבו יחד בסרט "התייר" (חרא בריבוע). מעולם לא הייתי מהבנות שמגדירות תחפושת כתחתונים-חזייה-חותלות-ואוזניים של ארנב/הילה של מלאך/קרניים של שטן, אבל בכל זאת, אלא אם אתה מתחפש לג'חנון רוב הסיכויים שלא יהיו עליך יותר מדיי שכבות. לא מספיק שקר לך נורא, אתה והתחפושת המושקעת שלך נרטבים בגשם ומתישהו אתה מפסיק להסביר למה התחפשת ומודה שהתחפשת לסחבת ספונג'ה מרופטת.
2. לא ברור לי למה אבל כל שנה מחדש הייתי משקיעה לאללה במשלוח מנות - עיצוב מוקפד, ממתקים משובחים, תוכנית אומנותית עם הופעה של ריטה בתוך אוזן המן. אבל שוב ושוב יצא שאני קיבלתי את המשלוח הכי מבאס בכיתה. במקרה הטוב זה היה משלוח קנוי ומוכן מהסופר, ובמקרה הרע זו הייתה שקית ניילון ובתוכה אוזן המן שמישהו כבר תקע בה ביס וכמה במבות עבשות שהם ככל הנראה שארית ממשלוח המנות שמישהו קיבל פורים שעבר.
3. ואם כבר הזכרתי את הנושא הכאוב של אוזני ההמן תנו לי להתעכב על זה עוד רגע. לא שציפיתי למשהו ממאכל עם שם כה לא מעורר תאבון, אבל אם כבר בוחרים מאכל רשמי לחג למה דווקא את העוגיות הדוחות האלה? והכי גרוע שהן מנסות לבלבל אותך, גורמות לך לחשוב שהן ממולאות בשוקולד טעים ואז אחרי שתקעת ביס אתה מבין את גודל הזוועה: זה פרג. ופרג, חבריי, זה גועל נפש שיש להוקיע מהחברה לאלתר. בעיניי פרג הוא-הוא כרסום יסוד הדמוקרטיה.
4. כל הסיפורים שמאחורי החגים היהודיים הם מוזרים בעיניי, אבל מגילת אסתר היא הכי הזויה ומטורללת. למה אנשים מרגישים שהאח הגדול לא מתאים לצפייה של ילדים, אבל סיפור משונה שתחילתו בחבורת שיכורים שמנסים לגרום לאשתו של אחד מהם להתפשט מולם וסופו בכמה אנשים תלויים על עץ - את זה אין להם בעיה לספר בשמחה לילדיהם כל פורים מחדש.
5. נפצים. אני לא חושבת שיש צורך להרחיב.
6. הבילוי בפורים, יחד עם הבילויים בסילבסטר וביום העצמאות, משויך אצלי למועדון המפוקפק של יציאות כגודל-הציפייה-גודל-האכזבה. אנשים תמיד מצפים לערב מטורף במיוחד באירועים האלה, ובד"כ לא רק שהוא לא טוב יותר מבילוי בסתם יום שישי של חול - הוא הרבה יותר גרוע כי הוא מלא באנשים מעצבנים מחופשים/אנשים מעצבנים מתנשקים/אנשים מעצבנים עם ספריי קצף.

פורים שמח לכולנו!

יש

לירן שלומפרוביץ' מזמבר את האקדמיה

סרט סטודנטים הורס מצחוק, בבימוי וכתיבה של אריאל ויסמן.
עשוי מהחומר שיוצר קאלט!