oh Odetta

המוזיקה היא בור ללא תחתית. בקטע טוב. כל פעם שאני חושבת שזהו, אני יודעת כבר פחות או יותר על כל המוזיקאים שעושים לי את זה, אני מגלה עוד אוצר. והאוצר הטרי ביותר הוא אודטה. קצת מצחיק להגדיר אישה שנולדה ב1930 כאוצר טרי, אבל אני גיליתי אותה רק עכשיו אז מותר לי.

חברי בוב דילן יכול לטפוח לעצמו על השכם, כי כמו את וודי גאת'רי, גם את אודטה הכרתי בזכותו. זה מה שהיה לו להגיד לי (טוב, למראיין של הרולינג סטונז) על המלכה אודטה:

"The first thing that turned me on to folk singing was Odetta. I heard a record of hers [Odetta Sings Ballads and Blues] in a record store, back when you could listen to records right there in the store. Right then and there, I went out and traded my electric guitar and amplifier for an acoustical guitar, a flat-top Gibson. ... That album was just something vital and personal. I learned all the songs on that record." 

 בוב דילן בחברה טובה - אודטה הזאת הייתה השפעה עצומה, אידיאולוגית ומוזיקלית, על כל מוזיקאי פולק שכיבד את עצמו - ג'ואן באאז, ג'ניס ג'ופלין...

אז על מי מדובר בדיוק? אודטה הייתה בעיקר מוזיקאית - זמרת עם קול שמרעיד כל נקבובית בגוף, יוצרת, גיטריסטית. חוצמזה היא גם הייתה קצת שחקנית. אבל מעל כל זה היא הייתה דמות מפתח בשנות ה50 וה60 בארצות הברית ונחשבה ל"קול של התנועה לזכויות האזרח".

היא גדלה בלוס אנג'לס, שם גם למדה מוזיקה בקולג', לימודים אותם מימנה בעבודה כמנקה. אחרי הלימודים היא הופיעה בכל מיני מחזות זמר, עד שהגיעה לסן פרנסיסקו, התאהבה בסצנת הפולק שהלכה שם והתחילה את קריירת הסולו שלה - אודטה הופיעה בכל רחבי ארצות הברית, והאלבומים הראשונים שלה היו מאוד פולקיים ומאוד מצליחים, ואחריהם היא התפתחה לכיוונים יותר ג'אזיים.

השירים והמסרים שלה סבבו בעיקר סביב התנגדות לגזענות ואפליה ובעד שוויון וצדק חברתי. היא הייתה מקורבת למרתין לותר קינג, שהיה קורה לה "המלכה", ואפילו שרה 3 שירים באותו מצעד בו הוא נשא את נאום "יש לי חלום" המפורסם. היא הייתה מנדבת את קולה והנוכחות הבימתית עוצרת הנשימה שלה לעצרות ענק לגיוס תרומות וגם למטרות קטנות יותר, כמו בית ספר קטן לאומנויות הבמה באלבמה.

בשביל אודטה, כמו פעילי זכויות אדם אמריקאים רבים אחרים, בחירתו של ברק אובאמה לנשיאות ארצות הברית היה הוכחה לניצחון המאבק. לאורך כל הזמן בו גססה בבית החולים, היה תלוי פוסטר של אובאמה מעל מיטתה והיא הצהירה שהסיבה שהיא מחזיקה מעמד היא התקווה שלה לשיר בטקס ההשבעה שלו, כסוף המושלם לחייה. בסופו של דבר היא נפטרה לפני שהתקווה הזאת התממשה, אבל קול כמו של אודטה גם המוות לא יכול להשתיק.

ב1969 היא התארחה בתוכנית הטלוויזיה של ג'וני קאש ושרה איתו. תראו את ההופעה המדהימה הזאת ונראה אותכם מסיימים עם עיניים יבשות:

"School taught me how to count and taught me how to put a sentence together. But as far as the human spirit goes, I learned through folk music" - Odetta

מחשבות בעקבות "מילק"

את הפוסט האחרון שלי סיימתי במשפט קצר על זה ששון פן הולך להפיק ולככב בסרט על חייו של הגולש האגדי דוריאן פסקוביץ'. צירוף מקרים או יד הגורל, היום צפיתי בסרט "מילק" שהוא מככב בו. כן, אני יודעת שנזכרתי קצת מאוחר, שהסרט יצא כבר ב-2008 ונאמר עליו כבר מספיק (בכל זאת, 2 פרסי אוסקר). אבל בכל זאת, היתרון (היחיד, ככל הנראה) בעובדה שאין לבלוג הזה מי-יודע-מה קוראים, הוא שאני יכולה לכתוב מה שבראש שלי ולמי אכפת אם כבר כתבו על הנושא לפני ובטח גם בצורה הרבה יותר מוצלחת.

לענייננו. הסרט מדהים בכל מובן. קצת מעצבן שהמילה "מדהים" הוזלה עד לרמה שאנשים משתמשים בה כדי לתאר יוגורט או את הפרק האחרון של האח הגדול, אבל בחיי שאני משתדלת להשתמש בה רק לדברים שראויים לה, ומילק הוא באמת סרט מדהים. בכיתי, צחקתי, התרגשתי ובעיקר התמלאתי בהשראה. מאיפה להתחיל?

אתם לא צריכים אותי בשביל לספר לכם על מה הסרט, הרי בשביל מה הקב"ה ברא את גוגל, אבל אם אתם כבר פה אני אגיד ככה במשפט שהסרט מגולל את סיפורו של הארווי מילק, פוליטיקאי אמריקאי שהיה ההומו המוצהר הראשון שנבחר למשרה ציבורית בארה"ב. אבל הסיפור של הסרט הוא הרבה מעבר לסיפורו הפרטי של מילק. הוא סיפור על כל תנועת הגייז בארה"ב, הוא סיפור על מאבקים חברתיים באשר הם, הוא סיפור על חזון. הארווי מילק יכל להישאר הומו אומלל בארון למשך שארית חייו, להיות סוכן ביטוח משועמם בניו יורק, אבל הוא בחר אחרת. הוא בחר לשנות את המציאות בשבילו ובשביל אחרים. הסרט מתחיל כשמילק, אז עוד אפרורי, ממורמר ובארון, חוגג (או יותר נכון מציין) את יום הולדתו ה-40. הוא אומר "אני בן 40 ולא עשיתי שום דבר משמעותי בחיים. אני חייב שינוי". והמחשבה שהוא אכן יצר את השינוי בעצמו, עבר לסאן פרנסיסקו וחיי את החיים שהוא תמיד חלם עליהם וכל זה רק בגיל 40, עושה לי טוב. אני בכלל עוד לא מדברת על כל הדברים הסופר משמעותיים שמילק עשה למען זכויות הגייז, אלא על הדברים המשמעותיים שהוא עשה למען עצמו. עושה לי טוב לחשוב על זה שזה אף פעם לא מאוחר לבנאדם לברוא את עצמו מחדש, ליצור לעצמו את המציאות שהוא היה רוצה, להיות מאושר.

אחד הסרטים האהובים עליי ביותר, שראיתי כבר איזה 10 פעמים, הוא Into The Wild, שביים שון פן. על הסרט הזה אני אחפור כבר בהזדמנות אחרת, אבל הנקודה היא ששון פן כל כך מוכשר שאפילו הפלוצים שלו שווים אוסקר. ההופעה שלו בסרט הזה מושלמת. "מושלם" היא עוד מילה שאני לא מפזרת בכזאת נדיבות. כשמשחקים הומו, נורא קל ליפול לקלישאה הסופר מוחצנת ומאנפפת. אבל שון פן, בכישרון של רב אומן, יצר דמות של הומו ללא ספק מוחצן אבל לא מגוחך. כל כך הרבה כריזמה יש בדמות הזאת, שכשהוא עומד עם מגפון ואומר "אני הארווי מילק ובאתי לגייס אתכם" בער בי, שמה הקשר ביני לבין גייז אקטיביסטים בסן פרנסיסקו של שנות ה70, רצון עז להצביע ולהפגין ולהבעיר אש ברחובות ולעשות כל מה שהוא רק יגיד לי.

בסרט משחק גם אמיל הירש, ששון פן ליהק אותו לתפקיד הראשי בInto The Wild שהזכרתי קודם. גם הוא שחקן מוכשר לאללה שעד עכשיו עשה בחירות מעולות - מילק, אינטו דה ווילד, טייקינג וודסטוק (אני אבליג לו הפעם על התפקיד בסרט המפגר "איזה מין שכנה", אבל שזה לא יקרה שוב, אה אמיל?).

ואיך אני יכולה שלא לדבר על ג'יימס פרנקו, שמשחק את החבר של הרווי מילק. כשמו כן הוא - פאקינג ג'יימס דין (לא סתם התפקיד הראשון שלו לא פחות ולא יותר מדמותו של ג'יימס דין עליו השלום). אחח ג'יימס, אני מאוהבת בך כל כך. אני מאוהבת בך כל כך שכאב לי לראות אותך משחק הומו. אני מאוהבת בך כל כך שאפילו שאני מסוגלת לדבר שעות על כמה ששפמים זה דבר דוחה, שיניתי את דעתי כשראיתי אותך משופם בסרט הזה. אני מאוהבת בך כל כך שאם השמועות נכונות ובאמת הולכים להפיק סרט שמבוסס על חייו של ג'ף באקלי ואתה באמת הולך לככב בו, אני מפחדת לראות את הסרט הזה בגלל הסכנה שהלב שלי יתפחלץ לגמרי מרוב אהבה.

עכשיו אחרי שביליתם כמה דקות טובות בהזלת ריר על התמונה של ג'יימס פרנקו (או שזאת הייתי רק אני?), אפשר להתפנות לדבר על כמה שעצוב ועלוב שמצבם של הגייז לא השתפר בטירוף מאז ימיו של הארווי מילק ז"ל. אז נכון שהמצב היום טוב מאי פעם, אבל אם אתם שואלים אותי זה פאקינג לא מספיק. אני מקווה שיום אחד אנשים ייסתכלו אחורה ויחשבו על זה שזוגות הומולסביים לא יכולים להתחתן כמו שאנחנו מסתכלים על זה שפעם שחורים לא יכלו להצביע. אז בעיניי המצב מחורבן כי ברוב המקומות נישואי גייז הם מחוץ לחוק, דוסים דוקרים במצעד הגאווה בירושלים ורוצחים נערים ונערות בברנוער בתל אביב. שליש מהמתאבדים מתחת לגיל 18 בארה"ב הם גייז, נתון מזעזע בהתחשב בעובדה שהם מהווים כ-10 אחוז מהאוכלוסייה. זאת אומרת שאם נער הומו, הסיכוי שלו להתאבד הוא פי 300 יותר גדול מאשר של נער סטרייט.

לפני חודש מורה בתיכון במישיגן הושעה בגלל שהעז להוציא מכיתתו תלמיד שהעיר הערות הומופוביות. תלמיד באותו תיכון בשם גרהאם טיילור, בן 14 והומו מוצהר, נשא בבית ספר נאום חוצב להבות ובו הגן על אותו מורה. הנאום שלו היה כל כך מרשים ומעורר השראה שדיברו עליו בכל מהדורות החדשות בארה"ב והוא אפילו הוזמן להתראיין בתוכנית של אלן דג'נרס כפרה עלייה. זה הנאום:

ולסיום, משפט של הארווי מילק מהסרט. לא מדבר על הומואים או על סטרייטים, סתם משפט יפה על אהבה.

You're going to meet the most extraordinary men, the sexiest, brightest, funniest men, and you're going to fall in love with so many of them, and you won't know until the end of your life who your greatest friends were or your greatest love was.