התחלתי לעבוד. להגיד שאני לא נהנית יהיה אנדרסטייטמנט. למלצר זה לא נחמד כמו שחשבתי, 8 שעות על הרגליים בכאבים קשים, לחץ מטורף, עצבים מכל כיוון ובנוסף לכל אני גם צריכה להיות עם קוקו. לא רוצה לוותר לעצמי כי אני חייבת לחסוך כסף, הודו לא תשלם את עצמה. אני מנסה לשמור על גישה חיובית - להסתכל על הצדדים החיוביים (כסף), לשמור על פרופורציות (יש אנשים שקורעים את התחת הרבה יותר) ולהגיד תודה על מה שיש לי (לא לכולם יש רגליים). אז כרגע אני מלצרית ממורמרת, אבל הרי אני מציעה בזאת להתחלף עם האנשים הבאים, שיש להם עבודות קצת יותר נחשקות:
ליסה לינג
היא עובדת בשביל אופרה ווינפרי ונשיונל ג'אוגרפיק. במסגרת העבודה שלה היא נוסעת למקומות נידחים ומספרת את סיפוריהם הקשים לפעמים של מקומות רחוקים - מלחמות הסמים בקולומביה, שריפת כלות בהודו, אונסים קבוצתיים בקונגו וציד כרישים בקוסטה ריקה. היא עושה כסף מלחקור את העולם וגם יכולה ללכת לישון בהרגשה שהיא עושה עבודה חשובה.
דייויד גרופמן
דייויד נבחר כדוגמה מייצגת לאדם שעובד במקצוע המגניב שנקרא "פרודקשן דיזיין", או בתרגום חופשי - מעצב הפקה. בכל סרט או הפקת טלוויזיה יש אחד כזה, שממונה על כל צוות הארט (תלבושות, תפאורה וכו') והוא בעל החזון הוויזואלי, החל מהדירה בה הדמות מתגוררת, כלה בדיסקים שזרוקים לה על הדשבורד באוטו ועד לצבע הציפורניים בכפות הרגליים שלה. המקצוע הזה הוא שילוב של 2 דברים שאני אוהבת - סיפורים טובים ואסתטיקה. ובחזרה לדייויד גרופמן - הוא עיצב בכשרון רב את הסטים של סרטים כמו "לקחת את וודסטוק", "שוקולד" ו"דייט נייט". בקרוב הוא ישתף פעולה שוב עם אנג לי בסרט שמבוסס על הספר "חיי פיי".
טינה פיי
וויקיפדיה מגדירה את טינה כשחקנית, קומיקאית, כותבת ומפיקה. אני מגדירה אותה כמישהי שעשתה קריירה מחוש ההומור המשובח שלה. היא התחילה בסאטרדיי נייט לייב, כתבה את הסרטים "ילדות רעות" ו"דייט נייט", יצרה וכיכבה בתוכנית המשובחת "30 רוק", ועשתה עוד מלא דברים שבלוגי צר מלהכיל. אני מניחה שהיא גם מרוויחה מספיק כסף בשביל לקנות ארון את כל הפרסים שהיא זכתה בהם - 7 פרסי אמי, 3 גלובוס הזהב, 4 פרסי גילדת שחקני המסך, וב2008 נבחרי ע"י אסוסייטד פרס (סוכנות הידיעות הגדולה בעולם) לדמות בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על התרבות והבידור.
בן סאותה'ול
בן סאותה'ול הבריטי עובד ב"בסט ג'וב אין דה וורלד". כןכן, זה השם הרשמי של העבודה שלו, בה הוא זכה אחרי שלשכת התיירות האוסטרלית בחרה בו מתוך מאות מועמדים לרחבי העולם. תפקידו לשמור על אי קסום בגרייט ברייר ריף שבאוסטרליה, להנות מהחיים, לצלם ולספר על כל הכיף שהוא עושה בבלוג שלו. כאילו שזה לא מספיק, המשכורת על 6 חודשי "עבודה" הייתה 120,000 דולר. חכו רגע, אני אנגב את הקנאה שנזלה לי מהאזניים כרגע ואמשיך.
דאג פרי
באחד מהפוסטים כתבתי על הגולש דוריאן פסקוביץ'. יש סרט דוקומנטרי מצויין עליו, על סיפור חייו ועל משפחתו. דאג פרי הוא הבמאי של הסרט הזה. הוא עושה סרטים דוקומנטריים שמתמקדים בדרך כלל בתת תרבויות מעניינות - "סורפווייז" היה כאמור על משפחת גולשים, וחוצמזה הוא גם עשה סרט על מוזיקת הגראנג' מסיאטל, על נהגי משאיות, על תרבות הגראפיטי, על תרבות הדיג'ייז וסרטו האחרון "ארט אנד קופי" עוסק בפרסום ויצירתיות. במקרה גלישה, מוזיקה, מסיבות, אומנות רחוב ופרסום הם נושאים שמעניינים גם אותי (טוב, גם נהגי משאיות), ובאמת חבל שהוא לא שכר אותי לעבוד כתחקירנית באחד מהסרטים האלה שלו. מקווה מאוד שזה לא יקרה שוב.
הייתי יכולה להמשיך ולהמשיך, אבל יש משמרת מחר בבוקר.
היא עובדת בשביל אופרה ווינפרי ונשיונל ג'אוגרפיק. במסגרת העבודה שלה היא נוסעת למקומות נידחים ומספרת את סיפוריהם הקשים לפעמים של מקומות רחוקים - מלחמות הסמים בקולומביה, שריפת כלות בהודו, אונסים קבוצתיים בקונגו וציד כרישים בקוסטה ריקה. היא עושה כסף מלחקור את העולם וגם יכולה ללכת לישון בהרגשה שהיא עושה עבודה חשובה.
דייויד נבחר כדוגמה מייצגת לאדם שעובד במקצוע המגניב שנקרא "פרודקשן דיזיין", או בתרגום חופשי - מעצב הפקה. בכל סרט או הפקת טלוויזיה יש אחד כזה, שממונה על כל צוות הארט (תלבושות, תפאורה וכו') והוא בעל החזון הוויזואלי, החל מהדירה בה הדמות מתגוררת, כלה בדיסקים שזרוקים לה על הדשבורד באוטו ועד לצבע הציפורניים בכפות הרגליים שלה. המקצוע הזה הוא שילוב של 2 דברים שאני אוהבת - סיפורים טובים ואסתטיקה. ובחזרה לדייויד גרופמן - הוא עיצב בכשרון רב את הסטים של סרטים כמו "לקחת את וודסטוק", "שוקולד" ו"דייט נייט". בקרוב הוא ישתף פעולה שוב עם אנג לי בסרט שמבוסס על הספר "חיי פיי".
וויקיפדיה מגדירה את טינה כשחקנית, קומיקאית, כותבת ומפיקה. אני מגדירה אותה כמישהי שעשתה קריירה מחוש ההומור המשובח שלה. היא התחילה בסאטרדיי נייט לייב, כתבה את הסרטים "ילדות רעות" ו"דייט נייט", יצרה וכיכבה בתוכנית המשובחת "30 רוק", ועשתה עוד מלא דברים שבלוגי צר מלהכיל. אני מניחה שהיא גם מרוויחה מספיק כסף בשביל לקנות ארון את כל הפרסים שהיא זכתה בהם - 7 פרסי אמי, 3 גלובוס הזהב, 4 פרסי גילדת שחקני המסך, וב2008 נבחרי ע"י אסוסייטד פרס (סוכנות הידיעות הגדולה בעולם) לדמות בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על התרבות והבידור.
בן סאותה'ול הבריטי עובד ב"בסט ג'וב אין דה וורלד". כןכן, זה השם הרשמי של העבודה שלו, בה הוא זכה אחרי שלשכת התיירות האוסטרלית בחרה בו מתוך מאות מועמדים לרחבי העולם. תפקידו לשמור על אי קסום בגרייט ברייר ריף שבאוסטרליה, להנות מהחיים, לצלם ולספר על כל הכיף שהוא עושה בבלוג שלו. כאילו שזה לא מספיק, המשכורת על 6 חודשי "עבודה" הייתה 120,000 דולר. חכו רגע, אני אנגב את הקנאה שנזלה לי מהאזניים כרגע ואמשיך.
באחד מהפוסטים כתבתי על הגולש דוריאן פסקוביץ'. יש סרט דוקומנטרי מצויין עליו, על סיפור חייו ועל משפחתו. דאג פרי הוא הבמאי של הסרט הזה. הוא עושה סרטים דוקומנטריים שמתמקדים בדרך כלל בתת תרבויות מעניינות - "סורפווייז" היה כאמור על משפחת גולשים, וחוצמזה הוא גם עשה סרט על מוזיקת הגראנג' מסיאטל, על נהגי משאיות, על תרבות הגראפיטי, על תרבות הדיג'ייז וסרטו האחרון "ארט אנד קופי" עוסק בפרסום ויצירתיות. במקרה גלישה, מוזיקה, מסיבות, אומנות רחוב ופרסום הם נושאים שמעניינים גם אותי (טוב, גם נהגי משאיות), ובאמת חבל שהוא לא שכר אותי לעבוד כתחקירנית באחד מהסרטים האלה שלו. מקווה מאוד שזה לא יקרה שוב.
הייתי יכולה להמשיך ולהמשיך, אבל יש משמרת מחר בבוקר.
