אחרי הגולש האגדי דוק פסקוביץ' והפעיל למען זכויות הגייז הארווי מילק, הגיע הזמן להקדיש פוסט בבלוג לאישיות מעוררת השראה נוספת - והפעם זוכה לכבוד וודי גאת'רי - משורר וזמר פולק אמריקאי שחי בין 1912-1967.
יש לי יחס אמביוולנטי לתרבות האמריקאית. מצד אחד, המחשבה על ארה"ב מעלה בי אסוציאציות שלא בדיוק מלהיבות אותי: מקדולנדס, תאגידים, קפיטליזם, רדנקס, ערוץ E (אז מה אם אני צופה בו כל הזמן!), סרטים עתירי תקציב ועלובי עלילה. ומצד שני, אני מוקסמת לחלוטין מכל מה שקשור לבוב דילן, ג'וני קאש, ג'ק קרואק, ביטניקים, היפים, וודסטוק, מסעות טרמפים מחוף לחוף. ומר גאת'רי שייך ללא ספק לקבוצה השנייה - שאפשר אולי לקרוא לה בגדול תרבות הנגד האמריקאית.
את וודי גאת'רי הכרתי דרך חבר משותף שלנו, בוב דילן. שמו הוזכר לא מעט בסרט המוזר על חייו של בוב דילן, "אני לא שם", אבל הבנתי על מי בדיוק מדובר רק כשקראתי את האוטוביוגרפיה (המרתקת) של דילן - "כרוניקות". וודי היה האליל הבלתי מעורער של בוב, שגם כתב עליו כמה שירים. ב"כרוניקות" וודי גאת'רי מוזכר מלא פעמים, קבלו ציטוט לדוגמה:
יש לי יחס אמביוולנטי לתרבות האמריקאית. מצד אחד, המחשבה על ארה"ב מעלה בי אסוציאציות שלא בדיוק מלהיבות אותי: מקדולנדס, תאגידים, קפיטליזם, רדנקס, ערוץ E (אז מה אם אני צופה בו כל הזמן!), סרטים עתירי תקציב ועלובי עלילה. ומצד שני, אני מוקסמת לחלוטין מכל מה שקשור לבוב דילן, ג'וני קאש, ג'ק קרואק, ביטניקים, היפים, וודסטוק, מסעות טרמפים מחוף לחוף. ומר גאת'רי שייך ללא ספק לקבוצה השנייה - שאפשר אולי לקרוא לה בגדול תרבות הנגד האמריקאית.
את וודי גאת'רי הכרתי דרך חבר משותף שלנו, בוב דילן. שמו הוזכר לא מעט בסרט המוזר על חייו של בוב דילן, "אני לא שם", אבל הבנתי על מי בדיוק מדובר רק כשקראתי את האוטוביוגרפיה (המרתקת) של דילן - "כרוניקות". וודי היה האליל הבלתי מעורער של בוב, שגם כתב עליו כמה שירים. ב"כרוניקות" וודי גאת'רי מוזכר מלא פעמים, קבלו ציטוט לדוגמה:
"My life had never been the same since I’d first heard Woody on a record player in Minneapolis a few years earlier. When I first heard him it was like a million megaton bomb had dropped."
אחרי כל השנים של החברות העמוקה שלי ושל דילן, הרגשתי שאני חייבת לברר מי זה הגאת'רי הזה, ככה כמחווה של רצון טוב. וזה מה שגיליתי: וודי גאת'רי הוא חתיכת אגדה, מוזיקאי אדיר שהקדים את זמנו בכל מובן ומי שפחות או יותר המציא את כל העניין של שירי מחאה. הוא חי בטקסס עד 1935, שנה חסרת מזל שבה החל השפל הכלכלי הגדול שנגרם בעקבות סופת אבק גדולה והרסנית במישורים הגדולים של ארה"ב. מיליונים איבדו את ביתם ונאלצו לנדוד ולחפש את מזלם ופרנסתם במקומות אחרים, וביניהם גם וודי שלנו. ללא ספק תקופת השפל הכלכלי לא הייתה סופר כיפית לאנשים שחוו אותה, אבל לדעתי היה שווה ולו רק בשביל וודי ובשביל התמונות המצוינות שדורותיאה לאנג צילמה באותה תקופה:
אז הוא השאיר את משפחתו בטקסס והתחיל להתגלגל את כל הדרך לקליפורניה - הלך ברגל, התגנב לרכבות משא, תפס טרמפים. כל הדרך הוא היה עם הגיטרה שלו, עליה הכיתוב המפורסם "This Machine Kills Facsits", הופיע והקליט שירים רבים, רובם שירי מחאה ומאבק. הוא נאבק באמצעות שיריו למען כל הדברים הנכונים - זכויות עובדים, ביטול ההפרדה הגזעית, בעד הקומוניזם ונגד הפאשיזם.
כשהגיע ללוס אנג'לס קליפורניה, וודי כבר היה מוכר, שר באופן קבוע ברדיו והרוויח כסף ששלח למשפחתו בטקסס. באותה תקופה הוא התחבר יותר לתנועות קומוניסטיות ואף כתב טור שבועי בעיתון הקומוניסטי "The Daily Worker". אבל אז ארה"ב הצטרפה למלחמת העולם השנייה, הרדיו לא רצה את וודי ואת הדעות הקומוניסטיות שלו, והוא שוב נאלץ לנדוד.
וודי הגיע לני יורק, שם הוא הכיר מוזיקאים ופעילים פוליטיים נוספים וגם כתב את השיר שהפך לשיר הכי מוכר שלו, וסוג של המנון שני של ארה"ב, "This Land is Your Land". בתכלס וודי יצא בשיר הזה נגד הפערים בין המעמדות, אבל ברוב הגרסאות המוכרות של השיר החלקים האלה מושמטים ונשאר שיר פטריוטי כל-אמריקאי כזה.
לכל העתקי השירים של וודי הוא צירף את הפסקה הבאה:
"שיר זה מוגן בזכויות יוצרים בארצות הברית תחת הגנת זכויות היוצרים מס' #154085, לתקופה של 28 שנים, וכל מי שיתפס שר אותו ללא אישור שלנו, יהיה חבר די טוב שלנו, כי אנחנו לא שמים קצוץ. פרסמו אותו. כתבו אותו. שירו אותו. ריקדו אותו. עשו לו יודל. אנחנו כתבנו אותו, זה כל מה שרצינו לעשות."
וודי המשיך לחיות רוב הזמן בניו יורק, וליצור המון עד שנפטר ממחלה ב-1967. איזה שירים בדיוק הוא יצר? אל תשאלו אותי, תשאלו אותו. הוא גם עונה : "אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שאתה לא שווה כלום. אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שפשוט נולדת להפסיד. שנועדת להפסיד. לא טוב לאף אחד, לא טוב לכלום. בגלל שאתה זקן מדי או צעיר מדי או שמן מדי או רזה מדי או מכוער מדי או יותר מדי כך או יותר מדי אחרת. שירים שמפילים אותך או שצוחקים על חשבון המזל הרע שלך או הנדודים הקשים שלך. אני יוצא להילחם בשירים האלה עד נשמת אפי האחרונה ועד טיפת דמי האחרונה. אני יוצא לשיר שירים שיוכיחו לך שזהו העולם שלך ושאם הוא הכה אותך חזק והנחית אותך תריסר היפוכים, לא משנה באיזה צבע, באיזה גודל אתה, איך אתה בנוי, אני יוצא לשיר את השירים שגורמים לך להיות גאה בעצמך ובעמלך. והשירים שאני שר נכתבו ברובם על ידי אנשים שהם פשוט בערך כמוך."
חלקם ודאי ישמח לגלות שלוודי יש גם זיקה מסוימת ליהדות. אישתו השנייה הייתה יהודיה, ביתה של משוררת היידיש עליזה גרנבלט. וודי וחמותו אפילו כתבו כמה שירים יהודיים ושיר ילדים לחנוכה.
וודי כתב אוטוביוגרפיה בשם "Bound For Glory", שגם אליה מתייחס בוב דילן בספרו. האוטוביוגרפיה עובדה לסרט עלילתי זוכה אוסקר שיצא בשנת 1976, וחוצמזה נעשו גם כמה סרטים דוקומנטריים על חייו ועל יצירתו של וודי גאת'רי. אני בעד סרט עלילתי חדש! השאלה היא מי יהיה בתפקיד וודי?
בזמן שאתם חושבים על זה, תשמעו את אחד השירים של וודי שאני הכי אוהבת. אם בא לכם לשמוע עוד, אני סומכת עליכם שתמצאו בעצמכם. רמז: יוטיוב.
וודי הגיע לני יורק, שם הוא הכיר מוזיקאים ופעילים פוליטיים נוספים וגם כתב את השיר שהפך לשיר הכי מוכר שלו, וסוג של המנון שני של ארה"ב, "This Land is Your Land". בתכלס וודי יצא בשיר הזה נגד הפערים בין המעמדות, אבל ברוב הגרסאות המוכרות של השיר החלקים האלה מושמטים ונשאר שיר פטריוטי כל-אמריקאי כזה.
לכל העתקי השירים של וודי הוא צירף את הפסקה הבאה:
"שיר זה מוגן בזכויות יוצרים בארצות הברית תחת הגנת זכויות היוצרים מס' #154085, לתקופה של 28 שנים, וכל מי שיתפס שר אותו ללא אישור שלנו, יהיה חבר די טוב שלנו, כי אנחנו לא שמים קצוץ. פרסמו אותו. כתבו אותו. שירו אותו. ריקדו אותו. עשו לו יודל. אנחנו כתבנו אותו, זה כל מה שרצינו לעשות."
וודי המשיך לחיות רוב הזמן בניו יורק, וליצור המון עד שנפטר ממחלה ב-1967. איזה שירים בדיוק הוא יצר? אל תשאלו אותי, תשאלו אותו. הוא גם עונה : "אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שאתה לא שווה כלום. אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שפשוט נולדת להפסיד. שנועדת להפסיד. לא טוב לאף אחד, לא טוב לכלום. בגלל שאתה זקן מדי או צעיר מדי או שמן מדי או רזה מדי או מכוער מדי או יותר מדי כך או יותר מדי אחרת. שירים שמפילים אותך או שצוחקים על חשבון המזל הרע שלך או הנדודים הקשים שלך. אני יוצא להילחם בשירים האלה עד נשמת אפי האחרונה ועד טיפת דמי האחרונה. אני יוצא לשיר שירים שיוכיחו לך שזהו העולם שלך ושאם הוא הכה אותך חזק והנחית אותך תריסר היפוכים, לא משנה באיזה צבע, באיזה גודל אתה, איך אתה בנוי, אני יוצא לשיר את השירים שגורמים לך להיות גאה בעצמך ובעמלך. והשירים שאני שר נכתבו ברובם על ידי אנשים שהם פשוט בערך כמוך."
חלקם ודאי ישמח לגלות שלוודי יש גם זיקה מסוימת ליהדות. אישתו השנייה הייתה יהודיה, ביתה של משוררת היידיש עליזה גרנבלט. וודי וחמותו אפילו כתבו כמה שירים יהודיים ושיר ילדים לחנוכה.
וודי כתב אוטוביוגרפיה בשם "Bound For Glory", שגם אליה מתייחס בוב דילן בספרו. האוטוביוגרפיה עובדה לסרט עלילתי זוכה אוסקר שיצא בשנת 1976, וחוצמזה נעשו גם כמה סרטים דוקומנטריים על חייו ועל יצירתו של וודי גאת'רי. אני בעד סרט עלילתי חדש! השאלה היא מי יהיה בתפקיד וודי?
בזמן שאתם חושבים על זה, תשמעו את אחד השירים של וודי שאני הכי אוהבת. אם בא לכם לשמוע עוד, אני סומכת עליכם שתמצאו בעצמכם. רמז: יוטיוב.
A folk song is what's wrong and how to fix it or it could be
who's hungry and where their mouth is or
who's out of work and where the job is or
who's broke and where the money is or
who's carrying a gun and where the peace is. - WG
who's hungry and where their mouth is or
who's out of work and where the job is or
who's broke and where the money is or
who's carrying a gun and where the peace is. - WG
