אם עוד מישהו משום מה מגיע לפה -
פתחתי בלוג חדש:
http://kolnoagirl.blogspot.co.il/

למה

למה מבזבזים את זמנם של הילדים בבתי ספר שלא מלמדים שומדבר בעל ערך?
למה מבזבזים את זמנם של האנשים בלעבוד כל החיים בשביל לקנות דברים שהם לא צריכים?
למה ממשלות שכחו שהן שם בשביל לספק לאנשים בטחון ותמיכה?
למה ממשיכים להילחם עוד ועוד כשאף פעם לא יצא מזה שום דבר טוב חוץ מהרג, הפסדי ענק כלכליים והגברת השנאה בין האנשים? ולמה האזרחים ממשיכים להסכים לכך ולהיות חיילים?
 למה יש כל כך הרבה שנאה בין בני האדם בעולם כשברור שכולם רק רוצים לחיות את חייהם בצורה הטובה בעיניהם?
למה אנשים בטוחים כל כך שהדת שלהם או הצורת חיים שלהם היא היחידה הנכונה רק כי הם נולדו בה?
למה נראה לי שכמעט אף אחד לא שואל את עצמו למה?!

קורות חיים / ויסלבה שימברוסקה

מה נחוץ?

נחוץ לכתוב בקשה

ולצרף לה קורות חיים.

ללא קשר לאורך החיים

על הקורות להיות קצרות.

תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים

המרת נופים בכתובות

וזיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.

מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,

ומהילדים רק את אלה שנולדו.

זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.

טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ.

השתייכות למה, אך בלא הלמה.

ציונים לשבח בלא הנימוקים.

כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך

וכאילו עקפת עצמך מרחוק.

התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,

מזכרות נושנות, חברים וחלומות.

מחיר ולא ערך

כותרת ולא תוכן.

מספר הנעליים ולא היעד שאליו הולך

זה שאמור להיות אתה.

 לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.

רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע.

מה נשמע?

נהמת מכונות הגורסות את הנייר. 

האיש הגבוה בעולם

אז הייתי בחו"ל זמן מה
וחזרתי וכבר עבר זמן מאז שחזרתי
והייתי שמחה לכתוב איך היה
אבל מרגיש קצת חסר טעם כי אני לא חושבת שיש פה באמת קוראים, מה גם שאין לי כוח כרגע
אבל היה כיף מאוד טוב מעניין מצחיק מפחיד מגניב ומשוגע
בגדול.
הנה תמונה מייצגת לעת עתה שתראו איפה הייתי -

הייתי בין היתר בפסטיבל ROSKILDE בדנמרק ונחשפתי שם לזמר שבדי מהמם בשם כריסטיאן מטסון אבל הוא קורא לעצמו משום מה The Tallest Man On Earth.

הוא יפהפה ונראה כמו גבר אמריקאי משנות ה50. והמוזיקה שלו פגעה לי ממש בול בלב. הוא עושה פולק פשוט ויפה, הקול הצרוד ומלא הרגש שלו והגיטרה/בנג'ו שלו, והמילים... כל שיר שלו חושף עוד חתיכה מהנפש היפהפיה, המתוסבכת, הרגישה והמוגבלת שלו. הוא מספר לנו איך הוא שמע שאהבה היא הכל אבל הוא יודע רק להרוג, איך הוא חי בפחד מתמיד שאהובתו תעזוב אותו אם תגלה את האמת עליו, איך הוא בכלל לא נולד אלא פשוט התפרץ לראש פנוי שהיה בסביבה, והכל מלא בדימויים יפים של טבע (הטבע בשבדיה, כן?) - ציפורים ממינים שונים, נהרות, פרחים, שדות, הרים, שפלות, יערות, עצים, עננים, שמש, קרח. בקיצור ממש יפה ומומלץ ומזכיר את בוב דילן מאוד וזה מחמאה אדירה.

יש לו שני אלבומים בינתיים , שניהם יפים, וזה השיר שלו שאני הכי אוהבת להיום, מומלץ לקרוא את המילים היפות -

נ.ב אלוהים ישמור השם של הבלוג הזה מזעזע מה חשבתי לעצמי איכס

הדמויות הכי טובות בקולנוע

בשביל שהדמות תהיה טובה צריך קודם כל שחקן טוב באמת שיכניס בה חיים. אבל צריך גם יוצרים (במאי, תסריטאי) שיבראו דמות שיש בה את המשהו הלא מוגדר הזה, שיעורר בצופים רגש. הרגש הזה יכול לבוא בכל מיני צורות - הערצה, אהבה, שנאה, פחד - אבל מבחינתי, הרגש חייב להתעורר, וכמה שיותר חזק יותר טוב. כי בשביל הרגש הזה אנשים הולכים לקולנוע, לא?

אז קבלו את הרשימה של הדמויות הכי טובות שנעשו בקולנוע. כמובן שמתוך הסרטים שראיתי, כן?

קפטן ג'ק ספארו - שודדי הקאריביים
 בהתחלה הקלדתי את השם שלו כ"ג'ק ספארו", אבל מהר מאוד נזפתי בעצמתי ותיקנתי ל"קפטן ג'ק ספארו". רק זה מוכיח את העוצמה של הדמות הזאת. ג'וני דפ הוא הזיקית הקולנועית האולטימטיבית ומלך בבריאת דמויות מורכבות ויוצאות דופן, וקפטן ג'ק הוא ללא ספק הסיבה המרכזית להצלחת סרטי "שודדי הקאריביים": הוא מוזר, סקסי, מלא מניירות שבין שיכור להומוסקסואל, פיראט שלא לוקח שומדבר ברצינות, השוטה שמחלץ את עצמו מכל צרה, מלא מסתורין ולא צפוי. הוא לא הבחור הטוב - הוא אגואיסט שאכפת לו רק מעצמו ומבקבוק הרום שלו והוא דואג רק לאינטרסים שלו, ועדיין - אתה מוצא את עצמך חולה לו על התחת.

 

 אנני - הרומן שלי עם אנני
לדעתי אנני היא הבחורה המושלמת שאי אפשר שלא להתאהב בה. הדמות הזאת כבר שוחזרה בצורות כאלה ואחרות בהרבה קומדיות רומנטיות, אבל רק דיאן קיטון נותנת לה את הקסם הזה שהופך אותה לבאמת מושלמת. היא נגישה, יפהפיה אבל ברמה שאפשר להאמין שהיא קיימת, קלילה ומצחיקה, קצת חסרת ביטחון. היא כביכול פחות משכילה ואינטלקטואלית מאלבי (וודי אלן), אבל בתכלס שניהם יודעים שהיא יכולה לגדל אותו.  וכמובן שיש את עניין הסטייל המגניב והמיוחד שלה. הרבה פעמים אני רואה קומדיות רומנטיות ויש לי את ההרגשה שההתאהבות של הגיבורים היא לגמרי שרירותית - אין שום הסבר או הבנה למה בעצם הם כל כך רוצים אחד את השני. ואנני היא בדיוק הסיבה לכך ש"הרומן שלי עם אנני" הוא הקומדיה הרומנטית הטובה בכל הזמנים לדעתי - אתה צופה ולא רק שאתה מבין בדיוק למה אלבי התאהב באנני, אלא אתה מתאהב בה בעצמך. וכמו בחורה שווה באמת, בסופו של דבר אנני יותר מדיי טובה בשביל אלבי, וגם בשבילך.

THE DUDE - ביג לבובסקי
מה אפשר להגיד על הדוד? הוא הסטלן האולטימטיבי, הגבר שאלפים ברחבי העולם רוצים להיות כמוהו. לעזאזל, יש בעולם תנועה שנקראת "דודאיזם" של אנשים שמאמינים באדיקות בדרך החיים שלו. הדוד הוא מה שכל אמא מפחדת שיצא מהבן שלה - רווק בן 40 ומשהו, שמנמן, מובטל, תמיד בסנדלים, מקדיש את רוב זמנו ל2 פעילויות עיקריות: באולינג ועישון מריחואנה. ועדיין, אי אפשר שלא להעריץ אותו על הגישה הקלילה והרגועה שלו לחיים ועל איך שהוא שם זין על איך שהחברה מצפה ממנו לחיות. הוא חי את הרגע, ולא רק בגלל שכל העישון הזה דפק לו לגמרי את הזכרון לטווח קצר. הוא לא שופט את עצמו או אחרים ו"מספיק טוב זה מספיק טוב בשבילו". ובעולם של היום, שמקדש תחרותיות, רדיפה אחרי כסף וקריירה מוצלחת, אני חושבת שאם כל אחד יהיה קצת יותר כמו הדוד כולם ירגישו הרבה יותר טוב.

שרה גולדפרב - האמא מרקוויאם לחלום
אחרי 3 דמויות מגניבות ומצחיקות - קבלו משהו שונה לחלוטין. אלן בורסטין משחקת (באופן שהמילה היחידה לתאר אותו הוא מושלם) את שרה גורלדפרב, הדמות הכי טראגית ומדכאת שראיתי אי פעם בסרט.
היא אימו של הארולד, מכור להרואין שהורס את חייו במו ידיו, אלמנה שחיה חיים בודדים ועצובים בדירה עלובה. גם היא, כמו בנה, בורחת מהמציאות המדכאת שבה היא חיה - ההרואין שלה הוא בהייה נצחית בשעשועון מוזר בטלוויזיה והיאחזות אומללה בזכרונות העבר. הטעם היחיד בחייה הוא ההזמנה שקיבלה להשתתף בשעשועון הטלוויזיה שהיא כל כך אוהבת, והיא כל כך נואשת להרזות ולהופיע בו לבושה בשמלה אדומה מצעירותה שהיא מתמכרת לכדורי הרזייה שהופכים אותה לפסיכוטית ברמה שבסוף הסרט היא מאושפזת במוסד לחולי נפש. אני לא מבינה איך בורסטין הפסידה את האוסקר על התפקיד הזה. היא עושה אותו בצורה שמטלטלת אותך, מדכאת אותך ודוחפת את כל מה שנורא בחיים האלה ישר לפרצוף שלך בלי שתוכל לברוח או להתעלם. אפילו עכשיו אני מצטמררת רק מלחשוב עליה.

פורסט גאמפ
אני ממש לא לבד בקטע הזה. טום הנקס קיבל אוסקר על התפקיד, והדמות נבחרה לדמות הקולנועית הטובה בכל הזמנים ברשימה שערך מגזין אמפייר. אז מה יש בו, במוגבל שכלית הנחמד הזה, שעושה אותו כזאת אגדה? דבר ראשון, חייו של פורסט הם יותר מסיפור חיים של אדם - הם הסיפור של אומה שלמה. אבל ההסבר שלי לכך שהוא כל כך אהוב הוא שכולם אוהבים ילדים, ופורסט גאמפ הוא מבוגר-ילד: הוא לא רואה את הדברים כמו אדם מבוגר, הוא לוקח כל מה שאומרים לו באופן מילולי ולא מבין אירוניה או סרקזם. צורת הראייה הנאיבית שלו את העולם משחררת אותו מדעות קדומות וגורמת לו להיות פתוח לכל אדם. הוא אולי נחשב טיפש, אבל הוא בורך במתנות אחרות: הוא כנה, אמיץ, חזק ומסור לחובות שלו ולאנשים בחייו. ולמרות שקורים לו לא מעט דברים רעים, הוא גם מזליסט לא קטן.

קולונל האנס לנדה - ממזרים חסרי כבוד
קצת מצחיק לכלול אותו ברשימת "הדמויות הכי טובות בקולנוע" בגלל, שהדמות הזאת היא הדבר הכי רחוק שיש מטוב - קולונל האנס לנדה הוא הרשע הכי מרושע ומפחיד שראיתי. כריסטופר וולצ, ששיחק אותו, בנה דמות מצמררת שלא נופלת לקלישאות של "האיש הרע", והוא גם קיבל על זה אוסקר. בסרט המעולה הזה של טרנטינו, קולונל האנס לנדה הוא מפקד SS שהכשרון שלו באיתור יהודים מוחבאים בצרפת קנה לו את הכינוי המחמיא "צייד היהודים", כינוי בו הוא מתגאה.  מה שבאמת מתוחכם בדמות הזאת הוא שהוא רשע נחמד, שבמניפולציות שלו גורם אפילו לצופה לאהוב אותו איכשהו: הוא חכם ומקסים, וזה מה שעושה אותו כל כך מפחיד ואכזרי. בניגוד למה שהיינו אולי מצפים, לקולונל לנדה אין יותר מדיי אמונה ברייך השלישי או לאידואולוגיה הנאצית - הוא מונע לעבודתו השטנית מתוך מוטיבציה אישית בלבד, ובסוף הסרט, כשהוא מבין שהרוח משנה את כיוונה - הוא משנה את כיוונו גם כן ומשתף פעולה עם ארה"ב. הרוע שלו קר, מחושב, ריאליסטי והגיוני עד אובדן צלם אנוש. ובגלל זה הוא כל כך מפחיד אותי.

Happy Birthday Dylan

חברי הטוב חוגג יומולדת 70, ולמרות שלא התאפשר לי להיות איתו ביום המאושר הזה אני שולחת לו מכאן הרבה אהבה ואיחולים.
רציתי לעשות פוסט מושקע שיוקדש לבוב. באמת שרציתי. אבל אז ראיתי שהרולינג סטונס עשו גיליון שלם לכבוד היומולדת, וכל רעיון שהיה לי הם כבר חשבו עליו בעצמם (נגיד - הקאברים הכי טובים לדילן, המשפטים הכי טובים שדילן כתב). אז וויתרתי, ואני מקווה שהוא יסלח, אחרי הכל הוא מוזכר פה בכל פוסט שני בערך.
אז דילן - שיהיה לך מזל טוב, תודה שנולדת והיית כל כך מוכשר ומגניב ב70 השנה האחרונות. תשמח וודאי לדעת שרוב המוזיקה שאני שומעת, הספרים שאני קוראת, הדברים שאני עושה והאמונות שבהם אני מחזיקה הם בזכותך, ואם שואלים אותי אז אתה המוזיקאי הכי טוב ומשפיע שהיה אי פעם בעולם.
MAY YOU STAY FOREVER YOUNG...

יופי טופי

אז אתמול קראתי מאמר, שאני לא זוכרת מה הייתה הכותרת שלו אבל משהו כמו "בואו תקראו את זה ותתבאסו לאללה". הנושא של המאמר היה "יופי", ומה שבעצם נאמר שם (בליווי מחקרים שמוכיחים את זה) זה שיופי הוא לא עניין תרבותי בכלל וכל בני האדם - בין אם הם סינים, אמריקאים או משבט הזולו באפריקה - מסכימים בשאלה "מיהו אדם יפה?" וזה בעיקר קשור לסימטריה של הפרצוף. אם זה לא מספיק אז מחקרים מוכיחים שאנשים יפים הם אהובים יותר, עשירים יותר, מאושרים יותר ובריאים יותר. וויפי היי.

ישר אחר שקראתי את הכתבה הלכתי למראה לבדוק עד כמה הפנים שלי סימטריות, הזלתי כמה דמעות על מר גורלי ועל כמה אכזר העולם, ואז אמרתי לעצמי "את שטחית בדיוק כמו כל אחד אחר וגם את אוהבת אנשים יפים. עכשיו לכי תעשי פוסט עם התמונות של האנשים הכי שדרכו על הפלנטה לדעתך". בהתחלה רציתי לשלב גם נשים אבל בנות יפות מגיע להן שתיתקע להן הבוהן בשפיץ של השולחן 5 פעם ביום, אז אני אתמקד במין הגברי :

יום טוב ותזכרו... היופי האמיתי בא מבפנים!