אני לא מתה על ירושלים. אני מתלוננת לא מעט על האווירה המבאסת, על הדוסיות המשתלטת, על הקור ובעיקר על זה שאין ים. אבל למרות כל המרמור והאהבה לתל אביב, יש הרבה מקומות בירושלים שלי שאני אוהבת מכל מיני סיבות ולמקומות האלה מוקדש הפוסט הזה. אם אתם ירושלמים, תקראו ואולי תהנהנו בהסכמה, ואם אתם לא ירושלמים אולי תכירו כמה מקומות חדשים שיוכיחו לכם שלירושלים יש עוד כמה דברים להציע חוץ מהכותל ויד ושם.
רחוב דרך בית לחם - יכול להיות שזה בגלל ששם ביליתי את כל הילדות שלי, אבל כל פעם שאני עוברת ברחוב הזה יש לי הרגשה נעימה וחמימה בבטן. בעיניי הוא סוג של אי נפרד מירושלים ומישראל בכלל, עם אווירה אירופאית קצת, בתים יפהפיים, בתי קפה קטנים וחנויות חמודות. אה - וגם פלאפל עובד.
לב סמדר והסינמטק - המקומות בהם האנשים האיכותיים רואים סרטים איכותיים. שניהם שוכנים במבנים יפים ויש להם בתי קפה נחמדים. וזה שאני עושה שירות לאומי בסינמטק ממש לא הופך אותי לפחות אובייקטיבית בקטע הזה.
ארומה בעמק רפאים - אני יודעת שזה הכי-לא-מיוחדג' שיש להתלהב מסניף של ארומה, רשת גדולה וחסרת נשמה. אני יודעת שיש מקומות עם אוכל טוב יותר, עם עיצוב יפה יותר, עם אווירה אינטימית יותר. ובכל זאת, אני מתה על הסניף הזה של ארומה. האוכל תמיד טעים לי ולא מאכזב, הדיאט אייס קפה הוא תענוג ביום קיץ חם, והחוסר באינטימיות יכול להפוך ליתרון כשרוצים להתנחל בבית קפה שעות על גבי שעות בלי להזמין כלום (אלא אם כן לקחת כוס מים כל כמה דקות מהתמי4 נחשב).
סופר המושבה - כיאה לסופר שממוקם במושבה, מעוז האנגלוסקסים בעיר, סופר המושבה מפוצץ בממתקים שרק אמריקאים יכולים לייצר - סופר משמינים, סופר לא בריאים, וסופר טעימים. בגלל זה אני אוהבת אותו.
עמק המצלבה - מכיתה ד' עד כיתה י"ב הייתי בצופים, בשבט מצדה ששוכן בעמק המצלבה (גם שבט מודיעין שוכן ממש שם, אבל עזבו אתכם הם סתם לוזרים). ביליתי שם הרבה שעות מהנות בהדלקת מדורות, הכנת פיתות על טאבון עם ממרח שוקולד השחר, תופסת דגלים ובעיקר היפצעויות שונות ומשונות. גם היום אני עדיין מגיעה לעמק המצלבה, למסיבות הרגאיי הכיפיות שנערכות שם לפעמים בשישי בצהריים בחדשי הקיץ.
קרוסלה - בית קפה קטן ומתוק שנפתח לפני שנה בערך בפינת מטודלה ועזה. האוכל שם טעים והבילוי שם נעים, ומה שהכי מדליק אותי שם זה הפטיפון שעומד בחוץ ולידו ערימת תקליטים מכובדת. כל מי שבא לו יכול לבחור איזה תקליט, לשים אותו בפטיפון ולתת לכל מי שבבית קפה להתענג (או שלא) מהטעם המוזיקלי שלו.
מאיירס - בית קפה קטנטן ומושלם שלא הרבה אנשים מכירים, ברחוב קק"ל ברחביה. כשהייתי לומדת בגימנסיה אני והחברות שלי תמיד היינו מבריזות משיעור אנגלית בימים גשומים בעיקר כדי להיכנס למאיירס ולשתות את השוקו החם הכי טעים שאי פעם טעמתי (בלי טיפונת הגזמה). הבעלים של המקום צרפתי, כל מי שיושב בבית קפה צרפתי, האוכל צרפתי ואפילו התפריט בצרפתית. סה מניפיק!
שדרות אלרוב (ממילא) - נכון שבתכלס המקום שורץ תיירים עשירים מדיי שבאים לבזבז כסף בחנויות יקרות מדיי, אבל בתור אחת שרק המחשבה על הקניון מעוררת בה בחילה, שדרת ממילא היא בעיניי האופצייה הנעימה ביותר לשופינג. המקום נראה ומרגיש כמו שדרה אירופאית ויש גם טופשופ.
העיר העתיקה - כיף לאכול חומוס בלינא, כיף לשים פתק בכותל, כיף להתמקח על תיק עור מהמם ולהרגיש ששיחקתי אותה.
הבולינט והבירמן - 2 בתי קפה צמודים שגדושים כל יום שישי בכל החיילים שחזרו סופ"ש. זה המקום שאני הולכת אליו ואני יודעת שאני אראה את כל מי שאני רוצה לראות (וגם את אלה שאני פחות רוצה לראות). בבולינט יש ברמן חתיך ושייקים טעימים ליום קיץ חם (במיוחד השייק הבדואי!), בבירמן יש כל יום מוזיקה חייה.
התקליט + הסטארדאסט + הקסטה - אני מתלוננת כל שישי מחדש על זה שנמאס כבר מהברים האלה, אבל יוצאת אליהם כל פעם מחדש. גם כי אין ממש אלטרנטיבה אליהם בעיר, וגם כי אני מוכנה להודות שאני מאוד אוהבת אותם. התקליט הוא הגדול מבין השלושה, עם הרבה אנשים, מוזיקה טובה ולפעמים קצת ריקודים. הסטארדאסט הוא הבר האולטימטיבי לחורף, והקסטה הוא סוג של כוך שאין ממש מה לחפש בו חוץ מהמכונת פאקמן האולד-סקולית. לשלושתם תמיד יוצאים אותם אנשים, וכולם מכירים את כולם.
הבאסס - פחות או יותר המקום היחיד מבחינתי למסיבות בעיר. לפעמים מסריח שם, לפעמים מגניב שם, הכל תלוי במוזיקה, באנשים ובמזל. עד לא מזמן היה שם ליין רגאיי כיפי כל יום רביעי, אבל הוא יצא לפגרה שאני מקווה ותיגמר בקרוב.
השושנה - הפאב המועדף עליי בעיר ונכון לעכשיו בעולם. כל ערב אותו פלייליסט, אבל אחלה פלייליסט. כל ערב אותם אנשים, אבל אחלה אנשים. אלכוהול יחסית בזול, צוות חמוד, ואוכלוסייה של אנשים יפים שברובם טרם חזרו מנטלית מהטיול הגדול. החיסרון היחיד של המקום זה שהוא לא פתוח בשישי.
הזוני - מסעדה יקרה - בר - לוקיישן דייטים נפוץ. מה שגורם לי להגיע לשם מפעם לפעם, תכלס, זה העובדה שאפשר לעשן שם בפנים.
רסטובר - עוד מסעדה, שעם כל הכבוד לאוכל הטעים שלה, הסיבה האמיתית שאני מחבבת אותה היא, שוב, סוגיית העישון. ממש כיף להיכנס לשם ביום חורפי, לשבת על כורסא מול האח ולעשן סיגריה עם חברים.
לינק - מסעדה עם השניצלונים הכי טעימים בעולם.
השילוש הקדוש - כל צעיר ירושלמי מכיר את השילוש הקדוש: שלושת מסעדות הפאסט-פוד שצמודות אחת לשנייה בסוף רחוב הלל, ממש ליד כיכר החתולות. מדובר על הג'חנון בר (נחשו מה מוכרים שם), האיוו (המבורגרים), וצ'יליז (פיצה). שלושת המקומות האלה הם מהמקומות המעטים שפתוחים בשישי בערב, ובסביבות 3-4 בלילה כל בלייני העיר מתנקזים לשם כדי להשקיט את המאנצ'יז.
המעבדה והצוללת הצהובה - לפני שהמעבדה הוקמה הצוללת הייתה המקום העיקרי להופעות בירושלים. עכשיו יש גם את המעבדה, ועכשיו רק צריך לחכות שתגיע לעיר הופעה ששווה משהו. זה קורה מפעם לפעם.
אמריקן אפרל - חנות בגדים במרכז העיר, חלק מרשת ענקית שמגיעה, ניחשתם נכון, מארה"ב. אפשר למצוא שם מוכרים מנופחים מחשיבות עצמית ובגדים שמתומחרים בצורה שערורייתית. אבל עדיין, הבגדים מהממים ועל פי תפיסת העולם שלי שווה לוותר על אוכל לשבוע בשביל לממן חצאית סופר קולית. קצת סדר עדיפויות, אנשים.
שש - חנות בגדים נוספת, ברחוב הלל. שש היא חנות מיתולוגית שהוקמה לפני מי יודע כמה שנים. לרוב הבגדים שם קצת יקרים מדיי לטעמי ולפעמים מרגישים כמו משהו שנערה חובבת תפירה עשתה ולא כמו משהו ששווה לשלם עליו. אבל שווה להיכנס, ולו בשביל הנעליים המגניבות שתמיד אפשר למצוא שם.
ראומה קדם - זהו, זאת החנות בגדים האחרונה ברשימה. כאן אפשר למצוא עירבובייה אקלקטית של בגדים לנשים בכל הגילאים, מכל מיני חנויות בעולם (מגיעים גם בגדים מאורבן אאוטפיטרז!!!). יש גם אקססוריז יפהפיים, תכשיטים ומחברות יפות. לא ממש זול, אבל יש גם מציאות.
התו השמיני וגלי תקליטים - התו השמיני היו קיימים שנים ברחוב שמאי, ולפני איזה שנה הם עברו לחנות חדשה, מטרים ספורים מהחנות הישנה. החנות החדשה ענקית, והיא גן עדן לכל חובבי המוזיקה. כל פעם אני נכנסת לשם כשיש לי טיפה זמן לשרוף, בלי שום כוונה לבזבז כסף, אבל קורה מה שקורה ובסוף אין מצב שאני יוצאת משם בלי איזה רכישה חדשה. גלי תקליטים זאת חנות תקליטים קטנה קטנה אבל יש בה המון. אין לי בכלל פטיפון, אבל סתם כיף להסתכל על תקליטים.
שוק מחנה יהודה - איך אני אוהבת להסתובב בשוק. סתם להסתובב, ליהנות מכל הריחות, הקולות והטעמים. בזמן האחרון שוק מחנה יהודה הולך ומשתדרג ויש לו הרבה מה להציע חוץ מירקות טריים. תרשו לי להמליץ לכם על צ'וקולדה, חנות שוקולדים מענגת, ועל בית הקפה החדש "5 במאי" שמציע אוכל פשוט, טעים וטרי באווירה לא מחייבת.
סלואו משה - המקום היחיד בירושלים שראוי להיקרא "פאב שכונתי". הוא נמצא בשכונת נחלאות, וכשמו כן הוא - סלואו. בקטע טוב. עירבוב מעניין של אנשים, וייבז רגוע ונינוח. כמו לשבת עם חברים בסלון ולשתות בירה. לפעמים זה מה שהכי מתחשק.
אבוגוש - חומוסצ'יפססלטנרגילה. כיפכוף!
עין כרם - שכונה יפהפיה שלא סתם מושכת מלא מבקרים ממחוץ לעיר כל שבת (ואיתם באים גם פקקים מעצבנים). נחמד סתם להסתובב ולהסתכל על הבתים היפהפיים, ויש גם מסעדות טובות (כרמא למשל), גלידה טעימה (טרוזורו למשל), ואין בחורה ירושלמית שלא לקחו אותה בדייט לצוק הקטן שמשקיף על הגיא הירוק שם. באמת יפה שם.
מעיין אבן ספיר - אני בכללי נגד כל הפיקציה הזאת שנקראת מעיינות. כל שבת החברים שלי רוצים ללכת למעיין, וכל שבת אני מתווכחת על זה מחדש. המקומות האלה, שהם קוראים להם מעיינות, הם לא יותר משלוליות קטנות ועכורות ששורצות זבובים ודוסים. למה להסתפק בזה, כשהים במרחק שעה נסיעה? אם אני בכל זאת נכנעת ומוותרת על הים לטובת מעיין, אני מעדיפה שזה יהיה מעיין אבן ספיר, שהוא באמת פינת חמד ירוקה ומרעננת. פעם אפילו ראיתי שם צפרדע.
בברכת שבת שלום ואיי לאב ג'רוזלם,
אני.
רחוב דרך בית לחם - יכול להיות שזה בגלל ששם ביליתי את כל הילדות שלי, אבל כל פעם שאני עוברת ברחוב הזה יש לי הרגשה נעימה וחמימה בבטן. בעיניי הוא סוג של אי נפרד מירושלים ומישראל בכלל, עם אווירה אירופאית קצת, בתים יפהפיים, בתי קפה קטנים וחנויות חמודות. אה - וגם פלאפל עובד.
לב סמדר והסינמטק - המקומות בהם האנשים האיכותיים רואים סרטים איכותיים. שניהם שוכנים במבנים יפים ויש להם בתי קפה נחמדים. וזה שאני עושה שירות לאומי בסינמטק ממש לא הופך אותי לפחות אובייקטיבית בקטע הזה.
ארומה בעמק רפאים - אני יודעת שזה הכי-לא-מיוחדג' שיש להתלהב מסניף של ארומה, רשת גדולה וחסרת נשמה. אני יודעת שיש מקומות עם אוכל טוב יותר, עם עיצוב יפה יותר, עם אווירה אינטימית יותר. ובכל זאת, אני מתה על הסניף הזה של ארומה. האוכל תמיד טעים לי ולא מאכזב, הדיאט אייס קפה הוא תענוג ביום קיץ חם, והחוסר באינטימיות יכול להפוך ליתרון כשרוצים להתנחל בבית קפה שעות על גבי שעות בלי להזמין כלום (אלא אם כן לקחת כוס מים כל כמה דקות מהתמי4 נחשב).
סופר המושבה - כיאה לסופר שממוקם במושבה, מעוז האנגלוסקסים בעיר, סופר המושבה מפוצץ בממתקים שרק אמריקאים יכולים לייצר - סופר משמינים, סופר לא בריאים, וסופר טעימים. בגלל זה אני אוהבת אותו.
עמק המצלבה - מכיתה ד' עד כיתה י"ב הייתי בצופים, בשבט מצדה ששוכן בעמק המצלבה (גם שבט מודיעין שוכן ממש שם, אבל עזבו אתכם הם סתם לוזרים). ביליתי שם הרבה שעות מהנות בהדלקת מדורות, הכנת פיתות על טאבון עם ממרח שוקולד השחר, תופסת דגלים ובעיקר היפצעויות שונות ומשונות. גם היום אני עדיין מגיעה לעמק המצלבה, למסיבות הרגאיי הכיפיות שנערכות שם לפעמים בשישי בצהריים בחדשי הקיץ.
קרוסלה - בית קפה קטן ומתוק שנפתח לפני שנה בערך בפינת מטודלה ועזה. האוכל שם טעים והבילוי שם נעים, ומה שהכי מדליק אותי שם זה הפטיפון שעומד בחוץ ולידו ערימת תקליטים מכובדת. כל מי שבא לו יכול לבחור איזה תקליט, לשים אותו בפטיפון ולתת לכל מי שבבית קפה להתענג (או שלא) מהטעם המוזיקלי שלו.
מאיירס - בית קפה קטנטן ומושלם שלא הרבה אנשים מכירים, ברחוב קק"ל ברחביה. כשהייתי לומדת בגימנסיה אני והחברות שלי תמיד היינו מבריזות משיעור אנגלית בימים גשומים בעיקר כדי להיכנס למאיירס ולשתות את השוקו החם הכי טעים שאי פעם טעמתי (בלי טיפונת הגזמה). הבעלים של המקום צרפתי, כל מי שיושב בבית קפה צרפתי, האוכל צרפתי ואפילו התפריט בצרפתית. סה מניפיק!
שדרות אלרוב (ממילא) - נכון שבתכלס המקום שורץ תיירים עשירים מדיי שבאים לבזבז כסף בחנויות יקרות מדיי, אבל בתור אחת שרק המחשבה על הקניון מעוררת בה בחילה, שדרת ממילא היא בעיניי האופצייה הנעימה ביותר לשופינג. המקום נראה ומרגיש כמו שדרה אירופאית ויש גם טופשופ.
העיר העתיקה - כיף לאכול חומוס בלינא, כיף לשים פתק בכותל, כיף להתמקח על תיק עור מהמם ולהרגיש ששיחקתי אותה.
הבולינט והבירמן - 2 בתי קפה צמודים שגדושים כל יום שישי בכל החיילים שחזרו סופ"ש. זה המקום שאני הולכת אליו ואני יודעת שאני אראה את כל מי שאני רוצה לראות (וגם את אלה שאני פחות רוצה לראות). בבולינט יש ברמן חתיך ושייקים טעימים ליום קיץ חם (במיוחד השייק הבדואי!), בבירמן יש כל יום מוזיקה חייה.
התקליט + הסטארדאסט + הקסטה - אני מתלוננת כל שישי מחדש על זה שנמאס כבר מהברים האלה, אבל יוצאת אליהם כל פעם מחדש. גם כי אין ממש אלטרנטיבה אליהם בעיר, וגם כי אני מוכנה להודות שאני מאוד אוהבת אותם. התקליט הוא הגדול מבין השלושה, עם הרבה אנשים, מוזיקה טובה ולפעמים קצת ריקודים. הסטארדאסט הוא הבר האולטימטיבי לחורף, והקסטה הוא סוג של כוך שאין ממש מה לחפש בו חוץ מהמכונת פאקמן האולד-סקולית. לשלושתם תמיד יוצאים אותם אנשים, וכולם מכירים את כולם.
הבאסס - פחות או יותר המקום היחיד מבחינתי למסיבות בעיר. לפעמים מסריח שם, לפעמים מגניב שם, הכל תלוי במוזיקה, באנשים ובמזל. עד לא מזמן היה שם ליין רגאיי כיפי כל יום רביעי, אבל הוא יצא לפגרה שאני מקווה ותיגמר בקרוב.
השושנה - הפאב המועדף עליי בעיר ונכון לעכשיו בעולם. כל ערב אותו פלייליסט, אבל אחלה פלייליסט. כל ערב אותם אנשים, אבל אחלה אנשים. אלכוהול יחסית בזול, צוות חמוד, ואוכלוסייה של אנשים יפים שברובם טרם חזרו מנטלית מהטיול הגדול. החיסרון היחיד של המקום זה שהוא לא פתוח בשישי.
הזוני - מסעדה יקרה - בר - לוקיישן דייטים נפוץ. מה שגורם לי להגיע לשם מפעם לפעם, תכלס, זה העובדה שאפשר לעשן שם בפנים.
רסטובר - עוד מסעדה, שעם כל הכבוד לאוכל הטעים שלה, הסיבה האמיתית שאני מחבבת אותה היא, שוב, סוגיית העישון. ממש כיף להיכנס לשם ביום חורפי, לשבת על כורסא מול האח ולעשן סיגריה עם חברים.
לינק - מסעדה עם השניצלונים הכי טעימים בעולם.
השילוש הקדוש - כל צעיר ירושלמי מכיר את השילוש הקדוש: שלושת מסעדות הפאסט-פוד שצמודות אחת לשנייה בסוף רחוב הלל, ממש ליד כיכר החתולות. מדובר על הג'חנון בר (נחשו מה מוכרים שם), האיוו (המבורגרים), וצ'יליז (פיצה). שלושת המקומות האלה הם מהמקומות המעטים שפתוחים בשישי בערב, ובסביבות 3-4 בלילה כל בלייני העיר מתנקזים לשם כדי להשקיט את המאנצ'יז.
המעבדה והצוללת הצהובה - לפני שהמעבדה הוקמה הצוללת הייתה המקום העיקרי להופעות בירושלים. עכשיו יש גם את המעבדה, ועכשיו רק צריך לחכות שתגיע לעיר הופעה ששווה משהו. זה קורה מפעם לפעם.
אמריקן אפרל - חנות בגדים במרכז העיר, חלק מרשת ענקית שמגיעה, ניחשתם נכון, מארה"ב. אפשר למצוא שם מוכרים מנופחים מחשיבות עצמית ובגדים שמתומחרים בצורה שערורייתית. אבל עדיין, הבגדים מהממים ועל פי תפיסת העולם שלי שווה לוותר על אוכל לשבוע בשביל לממן חצאית סופר קולית. קצת סדר עדיפויות, אנשים.
שש - חנות בגדים נוספת, ברחוב הלל. שש היא חנות מיתולוגית שהוקמה לפני מי יודע כמה שנים. לרוב הבגדים שם קצת יקרים מדיי לטעמי ולפעמים מרגישים כמו משהו שנערה חובבת תפירה עשתה ולא כמו משהו ששווה לשלם עליו. אבל שווה להיכנס, ולו בשביל הנעליים המגניבות שתמיד אפשר למצוא שם.
ראומה קדם - זהו, זאת החנות בגדים האחרונה ברשימה. כאן אפשר למצוא עירבובייה אקלקטית של בגדים לנשים בכל הגילאים, מכל מיני חנויות בעולם (מגיעים גם בגדים מאורבן אאוטפיטרז!!!). יש גם אקססוריז יפהפיים, תכשיטים ומחברות יפות. לא ממש זול, אבל יש גם מציאות.
התו השמיני וגלי תקליטים - התו השמיני היו קיימים שנים ברחוב שמאי, ולפני איזה שנה הם עברו לחנות חדשה, מטרים ספורים מהחנות הישנה. החנות החדשה ענקית, והיא גן עדן לכל חובבי המוזיקה. כל פעם אני נכנסת לשם כשיש לי טיפה זמן לשרוף, בלי שום כוונה לבזבז כסף, אבל קורה מה שקורה ובסוף אין מצב שאני יוצאת משם בלי איזה רכישה חדשה. גלי תקליטים זאת חנות תקליטים קטנה קטנה אבל יש בה המון. אין לי בכלל פטיפון, אבל סתם כיף להסתכל על תקליטים.
שוק מחנה יהודה - איך אני אוהבת להסתובב בשוק. סתם להסתובב, ליהנות מכל הריחות, הקולות והטעמים. בזמן האחרון שוק מחנה יהודה הולך ומשתדרג ויש לו הרבה מה להציע חוץ מירקות טריים. תרשו לי להמליץ לכם על צ'וקולדה, חנות שוקולדים מענגת, ועל בית הקפה החדש "5 במאי" שמציע אוכל פשוט, טעים וטרי באווירה לא מחייבת.
סלואו משה - המקום היחיד בירושלים שראוי להיקרא "פאב שכונתי". הוא נמצא בשכונת נחלאות, וכשמו כן הוא - סלואו. בקטע טוב. עירבוב מעניין של אנשים, וייבז רגוע ונינוח. כמו לשבת עם חברים בסלון ולשתות בירה. לפעמים זה מה שהכי מתחשק.
אבוגוש - חומוסצ'יפססלטנרגילה. כיפכוף!
עין כרם - שכונה יפהפיה שלא סתם מושכת מלא מבקרים ממחוץ לעיר כל שבת (ואיתם באים גם פקקים מעצבנים). נחמד סתם להסתובב ולהסתכל על הבתים היפהפיים, ויש גם מסעדות טובות (כרמא למשל), גלידה טעימה (טרוזורו למשל), ואין בחורה ירושלמית שלא לקחו אותה בדייט לצוק הקטן שמשקיף על הגיא הירוק שם. באמת יפה שם.
מעיין אבן ספיר - אני בכללי נגד כל הפיקציה הזאת שנקראת מעיינות. כל שבת החברים שלי רוצים ללכת למעיין, וכל שבת אני מתווכחת על זה מחדש. המקומות האלה, שהם קוראים להם מעיינות, הם לא יותר משלוליות קטנות ועכורות ששורצות זבובים ודוסים. למה להסתפק בזה, כשהים במרחק שעה נסיעה? אם אני בכל זאת נכנעת ומוותרת על הים לטובת מעיין, אני מעדיפה שזה יהיה מעיין אבן ספיר, שהוא באמת פינת חמד ירוקה ומרעננת. פעם אפילו ראיתי שם צפרדע.
בברכת שבת שלום ואיי לאב ג'רוזלם,
אני.
בביקוריי המטעים בירושלים, נורא נהניתי מן העיר ותמיד רציתי לעבור לגור בה. עם זאת, תמיד ידעתי שאני מחמיץ בה דברים, מעבר לארבעה פאבים, חומוס וסינמטק.
השבמחקלקראת הביקור הקרוב שלי אדפיס את המדריך הזה :)
ומי יודע, אולי נתראה באחד מהמקומות... אני אדע שזה אתה כשאני אראה י' מסתובב ברחוב
השבמחקאולי נתראה, א"ו, אולי נתראה
השבמחק