יום שלישי, 19 באפריל 2011

Where I’m bound, I can’t tell

בעוד בדיוק חודש אני אתעופף הרחק מכאן להרפתקאה של 3 חודשים.
נראה לי שאני לא ממש מעכלת ולא מסוגלת לחשוב על זה ברצינות, וככל הנראה אני גם לא אעכל עד שאני לא אשב במטוס.
זאת פשוט מחשבה הזויה מדיי - יום אחד, ממש בקרוב, אני אארוז מזוודה ואצא לחיים אחרים לגמרי. חוץ מהמלבורו לייט המחורבנות, שום דבר לא יהיה אותו דבר: אני אראה נופים אחרים, אשמע שפות אחרות מסביבי, לא יהיה לי את המיטה והמקלחת שלי, או את המשפחה שלי, או את החברים שלי, לא יהיה לי את האוטו שלי, לא יהיה לי את הבתי קפה הקבועים והברים הקבועים, לא את העיתונים של יום שישי, לא אוכל לשבת על החלון של החדר שלי, לא אראה מחוברות 2 בויאודי, לא יהיה לי את הקוסמטיקאית שלי והפסיכולוגית שלי, אני אהיה בלי המקבוק שלי למען השם! 

מאז שסיימתי י"ב מתתי לשינוי. שנתיים עברו מאז ואני רוצה להאמין שגם אם לא היה שינוי גדול בסביבה שלי היה שינוי דיי משמעותי בתוכי ומבט לאחור כל אכזבה לטובה. תמו חובותיי - שירות לאומי, פסיכומטרי, עבודה.  עכשיו זה סופסוף קורה, וזה גם מרגש לאללה וגם מפחיד אחושרמוטה. בשעה טובה ומוצלחת הגיע זמני לעשות את מה שהלב שלי רוצה כבר הרבה זמן וזה לנדוד ולטייל. ובמילותיהם של הקינקס:

This time tomorrow where will we be
On a spaceship somewhere sailing across an empty sea
This time tomorrow what will we know
Will we still be here watching an in-flight movie show

I'll leave the sun behind me and watch the clouds as they sadly pass me by
Seven miles below me I can see the world and it ain't so big at all

This time tomorrow what will we see
Field full of houses, endless rows of crowded streets
I don't where I'm going, I don't want to see
I feel the world below me looking up at me

Leave the sun behind me, and watch the clouds as they sadly pass me by
And I'm in perpetual motion and the world below doesn't matter much to me



יום רביעי, 13 באפריל 2011

זה בדברים הקטנים

בהשראת הבלוג המגניב 1000awesomethings.com, הנה הרשימה החלקית ביותר של הדברים הקטנים שעושים את החיים האלה שווים, למרות הכל:

1. לנסוע באחד מהכבישים המהירים בארץ, כשברדיו מתנגן איזה שיר של מאיר אריאל
2. לקום בבוקר עם רגליים חלקות
3. לקבל אסאמאס אוהב ממישהו שאוהבים
4. לשמוע בבית קפה שיר יפה שלא הכרתם, להספיק לכתוב כמה מילים ממנו על איזה מפית, לגגל אותם בבית ולהרגיש מעולה שנוסף שיר חדש לפנתיאון
5. היום הראשון באביב שאפשר ללבוש גופייה וסנדלים
6. ריח של משהו טעים מתבשל בבית
7. לזפזפ בהוט וליפול על סרט שממש ממש אוהבים
8. כשהשאפל של האייפוד קורא את המחשבות
9. נשיקות
10. לצוף בים עם עיניים פקוחות
11. לחזור הביתה מהים עם המראה היפה של עור שזוף, לחיים שרופות, עיניים אדומות ושיער גלי ומלא חול (:
12. לפשפש בשוק ולמצוא משהו ממש יפה ממש בזול
13. לצחוק עד שכואבת הבטן
14. ליצור משהו - לכתוב/לנגן/לצייר/לשיר
15. לחלום בהקיץ
16. ללכת ברחוב בערב חם ולהסתכל מבחוץ על כל כל החלונות של הבתים המוארים
17. לרקוד במסיבה בלי לחשוב לרגע איך נראים
18. הדרך לשדה התעופה
19. היום הראשון בבית, כשחוזרים מחו"ל
20. שולחן מלא בעיתונים ביום שישי בבוקר
21. לסיים ספר ביום כי לא הצלחתם להפסיק לקרוא
22. שקיעות
23. שתיקות לא מביכות
24. לתת למישהו מתנה שאתה יודע שהוא יאהב
25. "אני אוהב אותך"

יום שלישי, 12 באפריל 2011

אני לא אוהבת זמרות

מי יודע למה? אולי זה כי הן תמיד גרועות.
אבל יש בדיוק 3 שזכו באהבתי, ואני מקווה שזה גורם להן להרגיש טוב עם עצמן:



פיונה אפל. עזבו את כמה שהבחורה הזאת יפה וכמה שהקול שלה חד פעמי וקורע לבבות. היא פאקינג יודעת לכתוב שיר. הטקסטים שלה כל כך טובים, חכמים, מדויקים. אולי אני מחמיאה לעצמי פה, אבל אני ממש מרגישה שאנחנו תאומות אופי. כל כך הרבה פעמים אני מזדהה איתה לחלוטין וחושבת שהיא כתבה את הרגשות שלי יותר טוב ממה שאני יכולתי לכתוב.

ג'וני מיטשל. ההיפית-בשמלה-עם-גיטרה האולטימטיבית. בא לי להיות היא. הקול שלה מעיף אותי תמיד לאיזה מקום וזמן אחר: ההייווייז של קליפורניה/פריז/חוף באיזה מדינה אפריקאית. גם היא אשפית של מילים, והגיטרה שלה שבתה את ליבי.


MIA. סרי לנקית - בריטית מטורללת צבעונית וככל הנראה הביטוי האנושי למילה "מגניב". היא יודעת שלא משנה כמה המסרים שלה פוליטיים ונוקבים, אנשים יקשיבו כשהמילים יושבות על ביט מטורף. וחוץ מהכישרון גם יש לה אחלה סטייל ואת המבטא הכי שווה שיש.









יום שני, 4 באפריל 2011

הימים הראשונים של האביב

בחלון שלי יורד ברד
אמור להיות תחילת האביב
מה שבפנים זה דבר אחד
ודבר אחר זה מה שמסביב

בדיוק לילה אחד אחרי הלילה
הכי גרוע שיכולתי לחשוב
מהיקום מאלוהים או מעצמי
קיבלתי את הלילה הכי טוב

אז אני אומרת לראש שלי
 אתה משוחרר עד להודעה חדשה
לא יצא לי הרבה מלהיות חושבת
אז כרגע אני מרגישה

ואני מרגישה כמו ראש עייף
שמצא כרית שמתאימה לו בדיוק
ולא משנה מה יהיה בסוף
כי גם קצת עצב עדיף משיתוק