חזרתי הביתה מהעבודה, אכלתי ארוחת צהריים ואז התחילו הטלפונים - "את בסדר?". היה פיגוע ליד התחנה המרכזית בירושלים.
לקבל את הטלפונים האלה, להדליק את הטלוויזיה ולראות מבזק חדשות בסגנון הישן והמוכר, עם האמבולנסים, מספרי החירום והכל - זה היה חתיכת פלשבק אחורה לימי הפיגועים הנוראים.
תוך שניות הפייסבוק החיל להתמלא בתגובות לפיגוע, הנה מדגם לגל הסטטוסים שהציף את עמוד הבית שלי בפייסבוק:
שהפצועים יחלימו בעזרת השם,מוות לערבים!!! שונאים אותכם אתם לא שייכים לפה ולא למדינה הזאת היא שלנו הבנתם שלנו!!יא חבורה של בהמות חסרי מוסר חזירים מסריחים מכוערים מסריחים זבל אתם כלום במדינה הזאת תעופו כבר יאללה בקיצור תנו גז מיפה כולכם!!
כוס אמא של כל הערבים האלה, לא נמאס?! צריך להעמיד אותם בשורות
לשלוח 5 מטוסי קרב עכשיו לרסס את כל עזה.
חבל שזה לא כזה פשוט...
אני יכולה להבין מאיפה השנאה באה, ואני מזועזעת מהפיגוע ומפגיעה בחפים מפשע בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל אני פשוט חושבת - מה "להיכנס בהם" יתן לנו? נהרוג עוד חפים מפשע, כי ככה קורה בדברים האלה, ורק נגביר את השנאה שתוביל לעוד קסאמים ועוד פיגועים ועוד אלימות וכן הלאה.
נראה לי שרעיון הפתרון בכוח כבר נוסה מספיק במדינה שלנו וככל הנראה הוא לא לגמרי עובד בשבילנו. עובדה.
הערבים פה. הם היו פה והם יהיו פה - בעזה, בירושלים, בצפת, בחברון ובכל מקום. אפשר (למרות שלא רצוי) לשנוא ואתם ולאחל למותם - אבל אם אנחנו רוצים באמת לחיות בביטחון, בלי לפחד לעלות לאוטובוסים, בלי לשלוח את כל הילדים לצבא, בלי לסבול מדהלגיטימציה בעיניי העולם על כל ההשלכות שלה, אין לנו ממש ברירה אלא פתרון מדיני סופי ואמיתי. הפתרון הצבאי מעולם לא עבד ולא יעבוד כי אלימות לא פותרים באלימות - אלפי שנות היסטוריה וליטרים של דם שנשפכו סתם לא לימדו את האנושות כלום?!
אבל אין לי כוח בכלל לחשוב על זה יותר, כי אני יודעת שבעיניי רוב האנשים פה אני יפת נפש מנותקת מהמציאות בוגדת עוכרת ישראל מזדיינת עם ערבים. לפעמים, נגיד עכשיו, בא לי ממש לעוף מהמדינה הזאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה